הקיץ מגיע ועמו נפלטים לרחוב אלפי ילדים. ילדים אלו משוטטים ברחובות באין מעש וכדי "להעסיק" את הילדים (ובואו נודה – גם לסתום קצת את הפיות), ההורים מחליטים לתת להם "דמי כיס". אני גרה ליד קניון ורואה איך הילדים מתחילים את היום שלהם מסיבוב בחנויות, ואוספים משם את כל מה שבא ליד: סוכריות, גלידות, מחזיק מפתחות ב-3 שח, עפרון ב-2 שח, כדור נמתח ב-5 שח, ….קפיצה לקופיקס וממשיכים – משוטטים שם טיפה, ויוצאים עם .. חטיף ואייס קפה. וכך כמעט כל יום.

כשמתחילים הלימודים, התכיפות של היציאות האלו יורדת, אך עדיין נשארת. רוב הילדות בגיל 9+ כשיוצאות, מכוונות את עצמן ישירות לקניון – "לרכוש משהו" זה הפך להיות דבר בוגר ואמיתי.

הבעיה ברורה – ילדים רוכשים דברים שהם לא צריכים ואנחנו, ההורים, מעודדים אותם לעשות זאת באמצעות דמי כיס.

אז מה הסיבות שמונעות ממני לתת דמי כיס לילדים שלי:

• אני לא רוצה שילדים שלי יחשבו על הקניון כמקום לבילוי. לקניון באים כדי לקנות.
• אני רוצה שילדים שלי יקנו דברים שהם צריכים ולא יסתובבו ויקנו דברים שהם לא צריכים.
• אני רוצה שילדים שלי ילמדו לאכול בריא. ילדים משתמשים בדמי כיס כדי לקנות דברי מתיקה וחטיפים. יש כאלו שעושים את זה כל יום!!

אני בטוחה שהרבה יגידו: "אבל יש כל כך הרבה יתרונות לדמי כיס! ילד לומד לנהל כספים, להיות עצמאי…. " .

הדעה שלי בנושא זה ברורה: "יש דרכים רבות אחרות ללמד ילד לעצמאות – כביסה וניקוי כלים, דוגמא אישית בהתנהלות עם הכסף,לשבת לתכנן עם ילד תקציב למסיבה, לדוגמא, ועוד ועוד . למה צריך להקריב את הערכים האלו ואת הבריאות, כדי ללמד את הילד לנהל כספים?"

ולפעמים, ההורה צריך להתחיל מעצמו – לשנות חשיבה, לצבור כוחות להתעמת עם הילד ולמצוא בכלל זמן לעימות הזה.

ודרך אגב, הילדים שלי מקבלים מדי פעם דמי כיס….אבל רק מדי פעם, ולרכישת דברים מוגדרים מראש.