כבוד – זה לא מה שחשבת

הייתי ביום הולדת של ילדה כבת 4 בערך. על השולחן נפרסו ממתקים, עוגות ועוגיות בשביל האורחים הרבים שהגיעו. בזעזוע הסתכלתי איך הילדה מכניסה את ידיה בעוגה ושולפת משם, אחת אחת, את הסוכריות הצבעוניות. אף אחד מהאורחים או מהמשפחה לא אמר לה להפסיק, ואף חייכו למעשה זה. האם מישהו חשב בזמן זה שנגאעל לאכול מהעוגה שחפרו בה ידיה של הילדה? האם הם לימדו את הילדה להתחשב ברגשות של האחר, העומד לצידו?

דוגמאות כאלו אפשר למצוא כהנה וכהנה:

ילד שיושב ומפזר סוכר ומלח על השולחן בבית קפה. הוריו משתעשעים מהמראה ולא מסבירים לו שמישהו, כנראה המלצר או המלצרית שמגישה להם, תצטרך לנקות זאת. הם לא מלמדים אותו "לכבד".

ילד שמתערב בשיחה של מבוגרים מבלי לחכות לתור שלו לדבר. הילד בעצם אומר – מה שאתה אומר, לא חשוב, כי יש לי דחף לדבר! אף אחד לא מסביר לו שצריך לשלוט בדחפים שלו ושיש לתת לבן אדם שמדבר כרגע לסיים את דבריו.

ילד שנדחף לתור ואף אחד לא מעיר לו.

ילדים אלו גדלים להיות אנשים מבוגרים חסרי התחשבות, שלא מכבדים את האנשים שסביבם. הם אפילו לא יטרידו את עצמם בשאלה – מה הצד האחר מרגיש כשהוא עושה "כך וכך"…


כשהסתכלתי לכיוון אחר, האשה בסופר-פארם עקפה אותי בתור, ….שוב. עושה בכאילו רואה ולא נראת. …."מסכנה", חשבתי לעצמי בפעם האלף … "ההורים לא לימדו אותה לכבד".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s