מי יפול ראשון – חסרי חינוך או אנחנו?

שני חברים שלי לעבודה עזבו לקנדה. שניהם היו נעימי הליכות, כאלו שכיף לעבוד איתם – לא, הם לא מצחיקים – הם נעימים, אינטליגנטים…העזיבה שלהם סימלה בשבילי את ההתדרדרות של ישראל לתהום.

אולי הם עזבו גם בשביל "המילקי", אבל אני בטוחה שלא רק…

אני חיפשתי גן לילדה שלי לגיל שנתיים. ההמלצות שקיבלתי היו בנוסח: המטפלות שם "חמות", אוהבות. זה מה שחשוב לאמא ישראלית ממוצעת. אף אחת לא אמרה לי:"איזה יופי של חינוך הילדה שלי קיבלה בגן הזה. היא התחילה להגיד תודה, בבקשה, למדה מילים מיוחדות, הן מדברות איתם בשפה יפה…"

אני בצער רב רואה איך נפתחות קבוצות בפייסבוק כמו "הורים לצברים" או "שביל המשפחה" המיועדות אך ורק לקהל של יוצאי ברית המועצות. הפעילויות שהן יוזמות מעניינות, מעשירות, וערכיות, אבל גם מאפשרות להורים להפגיש את הילדים שלהם עם ילדים באותה רמת חינוך. אז למה זה עצוב? כי התופעה היא כלל ארצית…. ההורים בורחים מהחום (נטול מעצורים), מהאהבה ומהכבוד (לא הכבוד כלפי אחר) שהחוסר חינוך מייצג.

אתמול הייתי עם שלושת בנותי בחנות מתנות. באותה עת, בחנות, היו שלושה נערים בני 7 לערך שקנו לעצמם כרטיסיות בתוך עטיפה ויצאו מהחנות. כשאני סיימתי ובאתי לצאת מהחנות פתאום ראיתי על הריצפה כ -8 עטיפות פתוחות ונוצצות שזרקו הנערים. הנערים ישבו בצד השני של ג'ימבורי שהפריד ביננו, ושיחקו על הריצפה. שאלתי את הנוכחים האם מישהו מהם הוא ההורה של הילד, אבל אנשים התעלמו. ניגשתי לנערים ושאלתי:"האם אתם זרקתם את העטיפות?". כבר בסוף השאלה הופיעה "ה"אמא, ב"ה" הידיעה …הרי הכבוד חשוב לנו מאוד….דבר ראשון שעשתה, היא אסרה לי לדבר עם הנערים ואמרה שרק היא מדברת איתם. כשניסיתי להסביר לה, שהיא לא יכולה לראות מה הם עשו כי זה מעבר לשני של הג'ימבורי, היא לא טרחה לגשת לשם ולבדוק על מה "יש לה לדבר".

הכבוד, הגאווה…..רק לא להתאמץ…

תארתי לעצמי איך היא רצה בבית ומנקה אחרי הילדים שלה..המאמץ שבחינוך הוא לא בשבילה..

וכאן נזכרתי גם באשה, שראיתי בנדנדות עם הילד שלה. היא ישבה בצד והילד שלה ניסה לטפס על האומגה. הוא קרא לה לעזרה: "המשרתת בואי לעזור לי". היא האדימה אך ניגשה אליו….כמה מגיע לאמא הזאת כל מה שהיא מקבלת.

מראה שחורה של החברה הישראלית.

רק כשאני מגיעה לספריה העירונית ורואה ילדים – דוברי רוסית או כיפה סרוגה, לרוב – מעמיסים ואף רבים על הספרים, או נזכרת בכיתה של ביתי שירן, בה ילדים הקשיבו בדממה למצגת שלה על רומא העתיקה, אני עדיין מאמינה שיש עתיד למדינה הזאת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s