ועד ההורים של בית הספר, ועד ההורים של הגן, "הראש" של קבוצת הווטסאפ – אני רוצה לשאול אתכם: "יש לכם זמן להקדיש לילדים שלכם? האם ארועים פומפוזיים שאתם מארגנים ומעורבים בהם, שווים יותר מאשר שיחה אחד על אחד עם הילד שלכם? הרי הזמן שיש לאמא ואבא שעובדים הוא מוגבל ביותר!"

לצערי אני רואה, יותר ויותר, איך יחד עם הירידה במעמד המורים, וחוסר החינוך של הילדים, עולה וגואה מעורבות של ההורים במוסדות החינוך. ההורים עושים הכל כדי להיות "מעורבים בחיי הילד" – כל זאת, בלי להתמודד איתו באמת בבית. בזמן שהאמא (בדרך כלל זאת האם) יוזמת מסיבת סוף שנה מיותרת, הילד, שזקוק לעזרה בלימודים, לא מתכונן למבחן הבא ונכשל. וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות.

מלבד חוסר מעורבות של ההורים בחינוך ילדהם, הועדים יוצרים בעיה אחרת – בתי ספר מתחילים לברוח מהאחריות ומטילים את האחריות, בנושאים שונים, על הועדים. ההורים שמרכיבים את הועדים – לא הוכשרו בשום אופן לחנך את הילדים (אני טוענת גם שלרוב לא עוסקים בחינוך של הילדים של עצמם בבית). הדבר יוצר מקור שליטה ללא הכשרה מתאימה, על הילדים ועל ההורים כאחד.

אני נזכרת בחולצת סוף השנה שארגנו ההורים, שתיים במספר (כן, שתי חולצות), עם הכיתוב הכי דבילי שיש (לא מצאתי מילים יפות לתאר את הכיתוב) ואיך זרקתי אותה לפח, אחרי ששילמתי 25 שח להכנתה. זמן מיותר – שלי ושל כל ההורים, בקריאת ההודעת לקראת הכנתה, כסף מיותר שבזבזתי, ועוגמת נפש שלי – הכל בפח השחור.

וכרגיל – אנסה לסיים באור בקצה המנהרה, בקבוצת הווטסאפ הכי אינטליגנטית שבה הייתי והיא הקבוצה של ביתי בכיתה ב – הווטסאפ הזה "שותק" רוב הזמן. אני בטוחה בזאת שבזמן הזה, כשההורים לא מדברים, הם מבלים ומטפלים בילדהם – לא סתם המורה שלהם אומרת שהכיתה הזאת היא המתנה שלה.

ועכשיו באמת לסיומת – אני רוצה לבקש סליחה ממי שמספיקה גם וגם – גם לארגן ארוע פומפוזי וגם להגיד לילד שלה:"תרים את החולצה שלך מהריצפה, תקפל ותשים בארון" או "בוא נלך לספריה ונבחר ספר" או "תספר לי – עם מי שיחקת היום בביה"ס….אני חושבת שעם חבר זה אתה יכול להסתדר….בוא נחשוב איך פותרים את זה…"… אז…סליחה…