אני מכריחה את הילדים שלי לעשות דברים שהם לא רוצים – נקודה.
אני הכרחתי את שירן ללכת לחוג פסנתר, הכרחתי את כל הבנות שלי לטעום מהמאכלים החדשים, עודדתי את כולם להכנס לים בחורף, הכרחתי את בתי הבכורה לצאת לטיול ערב עם אחותה הקטנה, הכרחתי את כולם ללכת לספריה, וגם, לקחתי את הטלפון מהבת הגדולה שלי והכרחתי אותה לעשות שיעורים….
לא רואה שום בעיה בלהכריח….אני המבוגר האחראי במשפחה, יודעת מה טוב בשביל הילדים שלי ולרוב, אני גם לא טועה.
שירן מנגנת בפסנתר
שירן אכן לא שמחה להתאמן בנגינה כל יום. הייתי צריכה להזכיר לה מספר פעמים ביום שהיא צריכה להתאמן. התפנית חלה כשהיא יכלה, סוף סוף, לנגן שני שירים ברצף, ללא בחינת תווים מדוקדקת. היא התחילה להנות מהנגינה.
השיא הגיע בהופעה על הבמה, כשכולם מחו לה כפיים. היום, כשחברות חדשות מגיעות אליה הביתה ומתלהבות מהפסנתר, היא מתיישבת ומנגנת להן את השיר שהיא יודעת לנגן הכי טוב. העיניים שלה בורקות מגאווה.
הבנות שלי אוכלות "הכל"
לעיתים רחוקות אני קונה אוכל בחוץ. אתמול זה קרה.
עמדתי מול המוכר ושילמתי על שלושה המבורגרים בלחמניה. המוכר, שידע שההמבורגרים מיועדים לילדים, שאל בקול מוטרד: "איזה ירקות לשים בתוך הלחמניה?". חשבתי לשניה ועניתי: "הכל".
עניתי כך, למרות שאני יודעת שנועה, בת ה-5 לא אוהבת בצל וחסה, וכך גם שירן, בת ה-8.
אפשר להגיד ש"הכרחתי את הבנות שלי לאכול אוכל שהן לא רוצות", אבל אפשר להגיד גם ש"חשפתי" אותן לאוכל חדש.
כשחזרתי הביתה, הבנות מאוד שמחו ואכלו את הלחמניות כמעט עם כל הירקות שהיו בפנים. נועה ניסתה להוציא חלק מהדברים אך לפי הכמות שנשארה על הצלחת, ראיתי שלא הצליחה במשימה :).
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי להגיש להן אוכל שהן פחות אוהבות. הבנות הבינו למה "הירקות בפנים". הן לא היו מופתעות ולא התלוננו. זה דיל – רוצות המבורגר? קבלו גם את הירקות שבפנים.
החשיפה למזון החדש, תוך סבלנות וחוסר פשרה מצידי, הן אלו שהביאו לכך שהבנות שלי אוכלות "הכל".
הן לא מפרידות את הסלט, שאני מגישה, ל"חלקים" (פלפל החוצה, עגבניה בפנים, וכדומה) כי אני פשוט לא מסכימה להפריד אותו בצלחת הגשה. בצלחת שלהן, תמיד הסכמתי שיעשו ככל העולה על רוחן, אך לא בתוך צלחת ההגשה. אני גם לא מציעה תחלופות לאוכל העומד על השולחן. הן צריכות להסתדר עם "מה שיש".
אבהיר את עצמי עוד קצת. אני אף פעם לא מכריחה את הילדים שלי לאכול את האוכל שהן לא רוצות. אני לא דוחפת להן דברים שהן לא רוצות וגם לא משכנעת לסיים מהצלחת. אבל אני כן חושפת אותן לאוכל חדש כשאני שמה אותו על השולחן, ואני עושה זאת פעמים רבות.
בנוסף, אני משכנעת, בכל האמצעים שיש לי (סיפורים, בריאות וכדומה), לטעום מהאוכל הזה.
הבנות שלי שוחות בים – בסתיו, בחורף ובאביב
רוב השנה, מאוקטובר ועד סוף יוני בערך, הים התיכון הוא שקוף, החופים ריקים מבני אדם וכך גם המקלחות – נקיות וריקות. זה הזמן שבו המשפחה שלי נהנת מהים.
אני התחלתי לשחות בים קר כי ההורים שלי שחו בים קר. היום, הילדים שלי שוחים בים קר, בגללי. אני נכנסתי לים קר ותמיד הבנות שלי היו בסביבה, מתבוננות מהצד על המעשה. לאט לאט, ותוך כדי לחץ חברתי חיובי, הן נכנסו גם כן.
הכרחתי? אפשר להגיד. אבל אפשר גם להגיד ש"חשפתי" את הילדים שלי לים החורפי בכמות הנכונה. הביקורים בים הובילו, בסופו של דבר לכך שהבנות שלי שוחות בו.
תמיד הקפדתי על כלל זהירות אחד – "אסור שאף אחד ירעד". אם הוא מתחיל לרעוד, פיזית (להבדיל מלהגיד "קר לי מאוד, אני רועדת" 🙂 ), אנחנו מלבישים אותו מיד. עם הזמן כבר למדנו את "נקודת הרעידה" של כל אחד ומקפידים לא להגיע אליה.
אף אחד לא חלה אצלנו בעקבות ביקור בים – תודה ששאלתם.
טיול ערב נעים של אחיות
יום אחד מעיין לא יצאה מהבית במשך כל היום. לקראת הערב הצעתי לה לצאת החוצה, לטיול קצר עם אחותה הקטנה. היא לא הסכימה. אני התעקשתי והצעתי לה "טיול משחק" – אני ובעלי נצא לסיבוב מסביב לפארק השכונתי. אתן (מעיין ונועה) תצאו גם – רק לכיוון הנגדי. אנחנו נפגש באמצע הדרך ונתחלף בזוגות – אני אמשיך לטייל עם מעיין, ונועה תמשיך לטייל עם אבא.
מעיין לא התרשמה מההצעה, אבל הסכימה ואמרה שהיא יוצאת "רק בשבילי".
הכרחתי? אפשר להגיד. אבל הרווחנו כולנו ערב משפחתי מהנה. מעיין נהנתה לדבר עם נועה, וציינה זאת אחרי הטיול. נועה הרוויחה שיחה, אחד על אחד, עם אחותה הגדולה. אני הרווחתי טיול עם בעלי, וההיפך.
בסוף לא התחלפנו – התחיל לרדת גשם :).
אלו הן דוגמאות אחדות, מיני רבות, בהן אני, כאמא, מקבלת החלטות מנוגדות לרצון הילדים. הרווח מהחלטות אלו הוא לא מידי. יכול לקחת כשנה והרבה סבלנות מצידי, כדי שאראה את התוצאות. אך התוצאות לא מאחרות לבוא – תאמינו לי.
מלבד התוצאות החיוביות, ילדים לומדים שיעור חשוב על איפוק ועל הזדמנויות בחיים. הם נותנים הזדמנות למאכל החדש כדי שימצא חן בעינייהם, הם נותנים הזדמנות לחוג נגינה – אולי יתאהבו בו בסוף?….מאוחר יותר הם יתנו הזדמנות לבן אדם שיפגשו בדרך או לרעיונות חדשים, והרשימה עוד ארוכה….