איך הורים מגלים פתאום שהילד שלהם לא לומד בבית הספר? המחברות שלו מבולגנות, הוא לא מספיק לסיים את התרגילים, שנותנת המורה, כותב עם שגיאות, לא יודע על מה דיברו בכיתה – כל התופעות האלו או חלקם מאפיינים "ילד שלא לומד". ההורים מגלים פתאום שאין להם מנוחה בערב וצריך לעבוד עם הילד. מכאן מתחילה, או זרימה חופשית עם הילד, או, אם להורים אכפת ממנו, מתחילה מסכת נסיונות לשפר את המצב – שיחות עם בית הספר, שינויי שיטות למידה, בדיקות קשב וריכוז, פסיכודידקטי, ומה לא.
"איך והאם אפשר להמנע מכך?" שאלתי את עצמי. אומנם יש לי כמה תובנות מהטיפול בילדה שלי, אותם פירטתי כאן, אך אלו הם דברים שמכבים את השריפה שפרצה מזמן. איך להימנע מהשריפה? הבן אדם שיכול לענות על השאלה הזאת בבירור היא מורה להוראה מתקנת, שאליה, בדרך כלל מגיעים הילדים האלו.
תודה ענקית, לחברתי מימי האוניברסיטה, מורה להוראה מתקנת בהווה, שהסכימה לענות על השאלות שלי בראיון שאני מביאה מטה.
אני ממליצה מאוד לכל הורה, במיוחד להורים טריים, להתייחס בכובד ראש לראיון הזה כדי להמנע או לפחות להפחית בעיות למידה בעתיד. כל הילדים הם שונים: אחד לומד בעצמו, שני צריך מעקב, אך לא צמוד, שלישי צריך הרבה מאוד עזרה כדי להצליח. אתם לא יכולים לדעת מראש איך הילד שלכם ילמד, אם לא תשימו לב ליכולות שלו ומאפיינים התנהגותיים, עוד בגן.
ובחזרה למורה להוראה מתקנת, רציתי לשאול אותה – איך מזהים ילד עם בעיה בלימודים? איך היא חושבת שצריך לטפל בילד ש"עתיד לא ללמוד". איך מכינים אותו לבית הספר?
דרך השאלות ששאלתי אותה, הסתכלתי גם על התהליך שעשיתי עם בתי והאם הוא היה נכון או לא נכון, ואילו טעויות עשיתי בדרך. הסקתי את המסקנות האישיות שלי.
מקווה שאחרי הראיון הזה תשקלו מחדש את משמעות משחקי הקופסא בחיינו.
איילונה: באיזה גיל מגיעים רוב הילדים אליך?
המורה: אני לוקחת ילדים רק בגיל 5. בכל השנים היו רק שני מקרים בהם הסכמתי לקחת ילדים בני 4 כי מראש ידענו עם איזה בעיות אנו מתמודדים. לרוב, אם מתקשרים אלי בגיל 4, אני לא לוקחת את הילד, אלה מספרת להורים מה הוא צריך לדעת לקראת גיל 5 כדי להתחיל לתרגל אצלי.
איילונה: מה הילד צריך לדעת לקראת גיל 5?
המורה: מינימום או מצב אידיאלי?
איילונה: מינימום.
המורה: מספרים – חובה. צורות, צבעים. בשיעור הראשון, בדרך כלל, אני עושה אבחון. אני בודקת האם הילד יכול לשבת, להקשיב ולמלא אחר ההוראות. אני נותנת משחקים והוראות. את ההוראה אני אומרת רק פעם אחת, ומצפה שהילד ימלא אחריה.
איילונה: איך הורה יכול לזהות, עוד בגן, שלילד תהיה בעית למידה?
המורה: בדרך כלל מי שמזהה את הבעיה היא הגננת.
איילונה: אבל אם הגננת לא זיהתה את הבעיה או לא העירה להורים, על איזה דברים ההורה צריך לשים לב?
המורה: צריך לשים לב לאוצר המילים של הילד, מוטוריקה ואחיזת עפרון.
איילונה: איזה ספרים/משחקים היית ממליצה?
משחקי קופסא: משחק זכרון, טאקי, רביעיות, אבן נייר ומספריים, מיהו החשוד, ואוניברסיטה 1-4. מאוד ממליצה גם על משחק "מלחמה".
איילונה: האם כל ילד צריך הכנה לכיתה א?
המורה: לא. לא כל אחד. כשמתקשרים אלי, אני תמיד בודקת האם לילד באמת יש בעיות או שזה פחד ההורים הוא הגורם המניע.
איילונה: מה צריך לדעת הילד לפני עליה לכיתה א, כדי שיוכל ללמוד בהצלחה?
המורה: ילד צריך להיות מסוגל לשבת מרוכז במשך 30 דקות (הרי השיעור הוא 45 דקות), כשהוא עסוק בפעילות מסוימת – משחק או ציור. הילד צריך לדעת להתמודד עם סירוב והפסד. לדעתי, חייבים ללמד את הילד, באמצעות משחקי קופסא, איך להפסיד ואיך לנצח בכבוד . בנוסף, הילד צריך להנות מתהליך של המשחק עצמו ולא רק מהתוצאה. דרך משחקי קופסא, הילד לומד להצמד לחוקים, ולהתמודד עם הנסיבות שנוצרות במהלך המשחק. זה לא אומר שצריך להכריח את הילד. זה אומר שצריך להרגיל אותו.
המשחקים מאוד עוזרים – גם מספקים זמן איכות עם המשפחה, וגם משמשים ללימוד, תוך כבוד הדדי וריכוז.
כאמא, הייתי מייחסת חשיבות רבה ליכולת לשבת ולשחק, לבעיות שפתיות, אחיזת עפרון וגם להכרת מספרים, צורות וצבעים.
דבר נוסף שחשוב הוא שילד יבין הקשרים בטבע, ביחסים, סיבה-תוצאה (לענות על שאלה למה?). להרבה ילדים יש בעיה לבצע הקשרים.
טיפ נוסף שאני יכולה לתת להורים הוא לעודד את הילד לדבר במשפטים מלאים, שעם הזמן צריכים להפוך למשפטים מורכבים. אל תתפשרו ותנסו להבין אותו מאמצע המשפט. תנו לו לסיים. אפשר לחכות, להציע לו לחשוב, להרכיב את המשפט ולהגיד אותו אחרי זה, כך שהוא יהיה ברור. אם הילד עדיין לא מצליח להגיד את המשפט באופן ברור, אז אני מבקשת לנסח אותו אחרת.
עדיף לא ללמד ילדים קטנים, אלה לדבר איתם הרבה ולשחק איתם.
איילונה: ומה את חושבת על חוברות עבודה למינהם שמוכרים בחנויות?
המורה: אני לא כל כך אוהבת את המושג "לשבת" על חוברות הכנה לכיתה א. תהליך שאנחנו עושים עם הילדים הוא תהליך טבעי של התפתחות, סקרנו, היכרות עם העולם.
אבל מי שרוצה יכול "לשבת" על החוברות :).
הערה נוספת לגבי חוברות עבודה היא שבחוברות כותבים אותיות ומספרים גדולים מדי. אנחנו כותבים רק מספרים ואותיות קטנים בתוך המשבצות. למרות שבנושא זה יש חלוקת דעות בין המורות.
בנוסף, בחוברות יש נקודות כדי לחבר את האות או המספר. לדעתי, לימוד כתיבה מנקודה לנקודה פחות טוב מלימוד באמצעות כתיבה רציפה.
איילונה: אני חייבת לחזק את העמדה שלך, כי אני רואה, לדוגמא, אצל בתי, את אותן הבעיות שפירטת – חוסר יכולת להתמקד בשורה, אותיות שזולגות לכל הכיוונים, אחיזת עפרון לא נכונה ועוד.
איילונה: כשההורים מגלים, בגיל מתבגר יחסית (של הילד), שהילד לא לומד טוב. איזה פעולות את ממליצה לעשות ומאיזה פעולות להימנע? והאם המצב הוא בר תיקון?
המורה: גם בגיל מתבגר זה לא מאוחר מדי לשפר. צריך לעשות הפרדה בין שני דברים:
מצד אחד יש שקדנות (או שאין אותה), יכולת להפנים ולזכור מידע. מצד שני, יש הזנחה בפן הלימודי – חומר לימודי. יכול להיות שלילד אין גם הרגלי למידה הדרושים כדי ללמוד.
אז התשובה לשאלתך, לפתח מה שחסר, או לבד או באמצעות מערכת או באופן פרטי. יש מורות מתקנות, קלינאיות תקשורת, חוגים מפתחים.
בגיל קטן, לדעתי, זה קצת שונה. הורים אינטלגנטים יכולים בעצמם לעשות זאת. הרי מדובר במצב טבעי של תקשורת בין ילד להוריו ולא ישיבה בכיתה.
איילונה: היום הרבה ילדים מוגדרים עם בעיות קשב וריכוז. האחוז הוא כל כך גבוה שלפעמים רואים שחצי מהכיתה היא עם בעיות קשב. מה את חושבת על כך?
המורה: לא חצי כיתה. זה קצת מוגזם. לרוב, ילדים שמוגדרים כילדים עם בעיות קשב וריכוז הם פשוט ילדים שיש להם בעיות זכרון, שקדנות, יכולת להקשיב, למלא אחר הוראות, לוגיקה ואף סתם ידע כללי על העולם.
איילונה: בעצם, אם עובדים נכון עם הילדים האלו, אז "בעיות הקשב" נעלמות או פוחתות?
המורה: ואו! שאלת המליון דולר :). אם ה"קשב" הוא במרכאות, אז יכול להעלם. אם זה לא הפרעה התנהגותית, אז…
איילונה: אז בשאר המקרים, אני מבינה, שצריך לתת ריטלין? כדי לעזור לילד…
המורה: צריך להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולשקול בכובד ראש את מתן התרופה. יש היום הרבה תרופות, לא רק ריטלין – קונסרטה, לדוגמא. ראיתי שינוי לטובה, בחלק מהתלמידים שלי, בעקבות מתן התרופה.
צריך לחשוב אם הילד באמת צריך את התרופה. אולי יש אפשרות לתקן דברים אחרת? ללמוד איתו? לפתח אותו?
איילונה: באותה הזדמנות, אני רוצה לתת קישור לפוסט שכתבתי על איך עבדתי עם הבת שלי קשב וריכוז, אבל בעיקר מה שבינהם…
איילונה: עוד שאלה אחרונה חביבה, אולי קשה – אם לילד אין מוטיבציה ללימודים. מה היית ממליצה ?
המורה: תלוי באיזה גיל.
איילונה: בגיל מתבגר.
המורה: בהתייחס לשאלה שלך – מאיפה לילד תהיה מוטיבציה ללימודים? ומה זה לימודים?
לילד צריך להיות מעניין. צריך לעודד אותו כדי שתופיע המוטיבציה.
המקרה שעליו את מדברת הוא כבר מקרה מאוד קשה. אפשר להגיד – מוזנח. במקרה הזה כבר לילד יש הרבה אכזבה, וחוסר בטחון. הילד שואל את עצמו: " למה שאתאמץ? בכל מקרה אכשל". מאוד קשה לעודד ילד כזה ובעיקר לגרום לו להפסיק לפחד.
כשמבינים את זה, אז מתחילים לעזור לו בצורה אחרת.
איילונה: אני חייבת להאיר את מה שאמרת. כשבת שלי חוותה בפעם ראשונה הצלחה במבחן, והרגישה שהיא "יכולה" – הכל השתנה אצלנו בבית. היא התחילה לרצות ללמוד. זה היה מדהים.
המורה: מכיוון שהיא הפסיקה לפחד והתחילה להנות מתהליך הלמידה.
ayalona.com 