למה אני אוהבת משפחות מרובות ילדים ….

פעוט כבן שנה הולך ונופל. הוא מתחיל לבכות. אמא רצה אצה להציל אותו מעצמו.יש לה זמן להגיב. אמא טובה היא זאת שמגיבה ישר.

ילד כבן 4 מסתובב במתקן בנדנדות. אמא רצה ושואלת אותו האם הוא רוצה לעבור למתקן אחר. הוא מתעקש להישאר. היא עומדת לידו וצופה בו. לביאה שמגינה מפני כל צרה שלא תבוא. יש לה זמן לשמור עליו.

ילד לא רוצה להיכנס לגן. הורים מבלים שעות בכניסה לגן, מרגיעים, מעודדים ומאחרים. הורים טובים עם לב זהב. הם לא עוזבים את הילד בצרה. יש להם זמן לשבת איתו.

ילד לא יודע מה לעשות בבית, משעמם לו. הורה מתיישב ומתחיל לשחק איתו במשחק X. הורה מקסים. הוא מעביר זמן איכות עם ילד שלו. יש להורה זמן לשבת.

ילד גדל, הולך לבית הספר, החבר לא רוצה להשתתף במשחק שהוא יזם. כל עולמו חרב. איך חבר מעז לעשות לו את זה? הוא מנסה להשתלט עליו. לא מצליח. חוזר הביתה ומספר על כך להורים. הם מרחמים עליו: "ילד רע החבר!"

ילד מתחתן. בת זוג מוזרה – היא לא שמה דברים במקום, היא לחוצה לפני יציאה בבוקר, יש לה ירידה במצב רוח לפני מחזור, היא לא רוצה לעשות דברים……הוא לא משתלט עליה.

ילד מתגרש (מצבי קיצון זה אני). הורים השתלטו לו על החיים, היה להם זמן. אבל הוא לא השתלט על החיים שלו.


לאמא לארבעה ילדים אין זמן.

היא יוצאת לנדנדות עם שלושה. בת 5 מבקשת קרקר. בת 8 שואלת מתי מגיעה החברה. הפעוטה נופלת בזמן הזה ליד המגלשה. היא בוכה, מבינה שלא קרה שום דבר נורא, קמה וממשיכה לשחק.

בת 5 מקבלת את הקרקר ועוזבת את אמא. היא קיבלה תשומת לב, למרות שבת 8 איימה עליה בשאלה שלה. היא מרוצה. היא רצה לשחק לבד.

ילדה בת 5 לא רוצה להיכנס לגן. אמא, למודת נסיון, כבר יודעת ש"גן זה לא נורא". כולם עוברים את זה. גם הילדה שלה תעבור את זה. היא מובילה אותה לגננת ומפקידה את הילדה, בוכיה, בידיים המיומנות של הגננת. היא סומכת עליה. אמא יוצאת. הזמן עובר והילדה נרגעת.

אמא מחליפה טיטול לתינוקת. לילדה בת 5 משעמם. היא יודעת שאמא חייבת להחליף טיטול. אמא מציעה להחליף טיטול גם לה. ילדה בת 5 צוחקת ועוזבת את אמא. היא מחפשת לה משחק ומוצאת.

ילדה בת 5 משחקת עם אחותה בת ה-8. הן רבות באמצע המשחק. לאמא אין זמן להתערב. הן מבינות שבערב ילכו לישון באותו חדר. הן רבות, צועקות ומשלימות. עובר יום ועוד יום – הן שוכחות על מה רבו. בפעם הבאה כשיריבו, הן יזכרו שאין טעם בלהאריך מריבה. הסוף ידוע מראש, הן אחיות וישנות באותו חדר. בפעם הבאה זמן המריבה מתקצר. הפתרונות נמצאים מהר יותר.

ילדה בת 12 מתמודדת עם כולן. היא מנסה למצוא לעצמה פינה שקטה. מחבקת את התינוקת ומעיפה אותה באוויר. לפעמים צוחקת עם אחיות בחדר, בזמן שהן הולכות לישון, ולפעמים טורקת דלתות. היא דנה על בגד שאחותה בת ה-8 גנבה לה…..היא מתמודדת. גם היא תחזור לישון בחדר עם ילדה שגנבה לה את הבגד. היא אוהבת אותן למרות הכל. בזמן של חולשה היא אפילו מתוודא על כך.

בת ה-8 מיישירה מבט אל הילד שעומד מולה. המבט שלה מפוקס. היא מתמודדות איתו. היא לא מפחדת משום תפנית בעלילה. היא "שרדה את הכל כדי לספר" .

הזמן לא פגע בילדים של אמא מרובת ילדים.

אין לה זמן. וזה כל הסיפור.


************************************************************************

חשוב לי להדגיש –

אני לא מעודדת "חוסר טיפול" בילדים. אני מתנגדת ל"הגנת יתר".

אני מכלילה ואני מודעת לזה. בדרך כלל, זה לא נכון להכליל. המטרה היא להעביר את הרעיון.

יש יתרונות רבים למשפחות עם ילד אחד או שניים – יש זמן להקריא ספר, לדבר עם הילד, לעזור בשיעורים ועוד ועוד. אני מודעת לזה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s