בפוסט חשוב זה נתקלתי באחת הקבוצות בפייסבוק ואני מפרסמת אותו כאן.

כשהילד לא לומד, מתחצף להורים, יושב כל היום בטלפון, בדרך כלל זה קורה לקראת גיל ההתבגרות – הורים מוצאים את עצמם בהתמודדות קשה מולו, הדורשת המון כוחות נפשיים.

היום אוהבים לייחס התנהגות זו, באמצעות אבחונים שונים ומשונים (ואני לא מזלזלת באבחונים) לבעית "קשב וריכוז".

הבנת הבעיה האמיתית היא לדעתי, כבר חצי מפתרונה.

טובי גולד (היא מציגה את עצמה בהמשך), עוזרת, בפוסט זה, להורים, להבין "מה הבעיה"… וכפי שתווכחו לדעת, לא תמיד הבעיה היא "קשב וריכוז".

חשוב להדגיש – אין ביני לבין טובי גולד שום קשר, מלבד הערכה רבה על הפוסט שהיא כתבה.

"….. מניסיוני כאמא ואשת מקצוע מוסמכת בתחום(תואר שני בטיפול רגשי בדרמה, תואר ראשון בפסיכולוגיה, מטפלת במתי"א עם ילדים על הרצף וילדים עם קשיי קשב וריכוז יותר מעשור), טיפול תרופתי לקשיי קשב וריכוז אכן נחוץ במקרים מסויימים אקוטים כאשר אין אופציה אחרת. אבל.. וזה אבל גדול בהרבה מהמקרים אותם ילדים "מאובחנים", חווים בעיקר קשיים רגשיים. על פני השטח זה אמנם יראה כמו הפרעות קשב וריכוז (אפילו קשות), כאשר למעשה מדובר בעיקר בקושי רגשי ולא אורגני, גם אם יש בנוסף קשיי למידה ו/או קשיי קשב וריכוז אפשר להתמודד בדרכים אפקטיביות ללא תרופה מנסיון רב! במקרים אלו אבחונים, תיוג הילד ונטילת תרופה אינו מוצדק, אינו באמת יעיל ואף מזיק, לא משקף את מה שעובר על ילדינו ובוודאי שאינו עוזר ומעצים את הילד מבחינה הוליסטית. כיום כבר יש מחקרים חדשים בנוירולוגיה, שגילו כי מתן תרופות לקשיי קשב וריכוז לילדים בעיקר בגילאי יסודי הוא בעייתי ביותר, מכיוון שזו תקופה קריטית בה המוח מייצר הכי הרבה קשרים קוגניטיבים ותרופות אלו גורמות לנזק באזור קליפת המוח האחראי על חשיבה ובכך אותן תרופות מייצרות פגיעה בקשרים הקשורים ללמידה כגון: זכרון לטווח הארוך וביכולת לפתור בעיות. לקליניקה שלי הגיעו (ומגיעים)עשרות מטופלים שאובחנו ומאובחנים עם קשיי קשב וריכוז, הרבה מהם הגיעו שהם כבר נוטלים ריטלין או קונצרטה ואחרים שהוריהם כבר היו במחשבה להתחיל עם תרופה. בתהליך הטיפולי אותם ילדים החלו להתחבר אל עצמם ולהבין מה עובר עליהם, למדו להכיר ולפתח את הכוחות הייחודים שלהם (הפסיקו לחשוב ולהאמין שיש להם רק קשיים ובעיות ושמשהו אצלם מקולקל) והצליחו לתת ביטוי רגשי מלא לכל התכנים והרגשות שמציפים אותם. במקביל הילדים וההורים קיבלו כלים יישומים מותאמים להתמודדות בבית ובביה"ס(כגון שיטות למידה מותאמות לילד ועוד). תוך זמן קצר ההורים, הילדים וצוות ביה"ס כבר דיווחו על שיפור משמעותי: המוטיבציה ללימודים עלתה, הילדים ניהיו רגועים וקשובים ונהיתה הפחתה משמעותית בהתפרצויות ובאימפולסיביות. כמובן שבעקבות השיפור ההורים וילדיהם החליטו להפסיק עם התרופה ואלו שחשבו להתחיל ירדו מכך. בשונה מתרופה, הילדים מודעים לתהליך שהם עוברים(התהליך מאפשר להם להתחבר לתחושות שלהם ולא לטשטש אותם), הם גאים על כך שזה בזכותם ובשליטתם, הדמוי העצמי שלהם עולה ,היכולות החברתיות שלהם עולות וסוף סוף, הקשר עם ההורים מתעצם ומתחזק ולהורים ולילדים יש דרכים וכלים אפקטיבים להתמודדות שילוו אותם לכל חייהם.
לסיום דוגמא שאני אוהבת להציג להורים- האם אתם בגילכן ועם נסיונכן מסוגלות לשבת יום יום בכיתה כל פעם שעה וחצי ברצף, להקשיב בריכוז למורה שמדברת על נושא שממש לא מעניין אתכם תוך כדי צעקות ומלמולים ורעשים שונים מעוד שלושים ילדים וחכו.. זה לא הכל, גם להבין את החומר ולענות על שאלות בנושא באופן עצמאי? כמה מכן תרחפו?תבהו? תשרבטו? כמה מכן תתחילו להתכתב ולדבר עם חבר/ה? להסתכל בנייד? לאכול בסתר? כמה מכן מרב עצבים בגוף תתחילו להפריע ולנוע בכיסא אפילו רק כדי שישלחו אתכן החוצה ותוכלו סוף סוף לנשום אויר? ועכשיו תדמיינו שעם כל זה אתן עוד עוברות משבר או קושי רגשי: אובדן / מחלה של הורה, סכסוך עם בן זוג, קושי כלכלי, חוסר הגשמה, חוסר בהערכה,הקרה,הכלה ועוד ועוד. אני בטוחה שלא תרצו אפילו לשמוע על ללכת לביה"ס בטח לא על בסיס יומיומי. אז איך אתן מרגישות עכשיו? מסוגלות ללמוד בכיף או שמא חוות "קשיי קשב וריכוז" ו"זקוקות לריטלין"😉?תחשבו איך מרגישים הילדים שלנו שהם הרבה יותר תזזיתים ותנועתיים ואינם בעלי נסיון וידע כמו שלנו?
כשאנחנו חווים קושי רגשי (וזה יכול להיות גם משהו שלדעתכם הוא פעוט אבל לילד/ה זה לא) אנחנו ממש לא יכולות להתפנות לדברים אחרים בטח שלא ללמידה, על אחת כמה וכמה למידה בנושא שלא בחרנו ללמוד, בשיטות לימוד מש ע מ מ ו ת לרב, בכיתה עם עוד שלושים ומשהו ילדים, בישיבה על כסא, במקום סגור ומלא גירויים ובטח לא כשאני ילד/ה וחושבת על עצמי שאני תלמיד/ה גרועה. כשאנחנו חוות קושי רגשי לא יעזור "אקמול" או "פלסטר" מה שעוזר לטווח הארוך זה להתחבר ולהבין את עצמי, להכיר ולהעצים את הכוחות והייחודיות שבי, לבטא את כל מי שאני, לקבל כלים שיתמכו בי ולדעת שכמו שאני זה הכי טוב. תחשבו על זה 
בהצלחה.. מוזמנות לשאול, להגיב ולשתף טובי גולד, דרמה תרפיסטית מוסמכת(M.Aׂ) האתר שלי tovigold.com"