ילד שלי לא לומד – השינויים מתחילים בהתנהגות של הורים

אני מרשה לעצמי לכתוב את הפוסט הזה כי השגתי תוצאות, לפחות נכון לרגע כתיבת שורות אלו. הבת שלי רוצה ללמוד והיא לומדת.

הפוסט הזה הוא תוצאה של עבודה קשה, שלי ושל בעלי, והסקת מסקנות לאורך כל הדרך.

אני מקווה שיעזור לכל מי  שיש לו בעיות כמו שלנו עם הילדים, ולכל מי שבחר או יבחר ללכת בדרך שלנו.

חשוב לי להדגיש – אין לי עיניין לשכנע אנשים לא לתת תרופות לילדיהם. זו בחירה של כל הורה ואני מכבדת בחירות כי אני מכבדת אנשים וסיטואציות שונות בהן הם נמצאים.

כל האנשים שונים

"אני" זאת לא הילדה שלי – לקח לי זמן להבין זאת. היא לא תלמד לבד, כמו שאני למדתי. היא "מסוגלת" להתחצף להורים, אני "לא", היא רגישה, אני – "לא מבינה מה העניין", היא יודעת להתאים בגדים, תכשיטים, נעליים להופעה אחת מושלמת, אני – לא בעניין, יש לה קול והיא יכולה לשיר, אני – לא, כשהיא רעבה, היא רגישה יותר, אני – לא. אנחנו שונות מרחק אור אחת מהשניה, אך גם דומות וקרובות מסיבות אחרות.

כל שינוי גדול מתחיל, לדעתי, מלהבין דבר אחד פשוט – האדם שעומד מולי הוא לא "אני".

יכולת להתחלף בתפקידים ולדמיין (אבל באמת.. תוך מאמץ אמיתי) מה הילד מרגיש, יכולה לעזור מאוד בהבנת מקור הרגשות שלו (לפעמים, תוך התעלמות מוחלטת ממה שהילד אומר).

האם הילד לא מצליח להשתלט על הזמן שלו (לעיתים רק "טלפון נייד" הוא מהות הבעיה), לא לומד, ונכשל כל הזמן במבחנים? איך אתם הייתם מרגישים, אם הייתם רואים שהזמן "בורח לכם" ואין לכם שליטה עליו וכשלון במבחנים מגיע אחד אחרי השני? הייתם "לוקחים את עצמכם בידיים"? (תארו לעצמכם "תהליך הרזיה" – האם קל לנו לשנות תזונה והרגלים?)

האם ילד עבר גירושים של ההורים? איך אתם הייתם מרגישים אם ההורים שלכם היו עוברים גירושים, אבא ואמא עוברים לחיות בנפרד וחיים בבית "לא רגוע" ?

גיל ההתבגרות הגיע? מה הייתם מרגישים אם ההורמונים היו ממלאים אתכם ולא נותנים לכם מנוחה?

בעיות עם חברים, חברות, …

יש המון בעיות שילד אחד יתמודד איתן בקלות ואילו ילד אחר לא יתמודד איתן בכלל.

הורה, שהאופי שלו ושל הילד שלו, זהים, יוכל לעזור לילד מהר יותר.

הורה, ששונה מהילד שלו, צריך לעבוד על עצמו ו"לדמיין".

כדי להגיע לתוצאה הנשגבת, אני שיניתי את ההתנהגות שלי לפחות עשר פעמים. "חשבתי" ו"דמיינתי" לפני ש"עשיתי, דרשתי, אמרתי".

על רחמים, דרישות וויתורים

היום, יש נטיה לרחם על הילדים הקשים. נתקלתי בהרבה תגובות כגון: "הילדה שלך עצובה מאוד כי היא קיבלה ציון נמוך, אולי תדברי איתה" "העיקר שתהיה מאושרת" … בלה בלה בלה.

ילדים אלו גם יודעים לסחוט רחמים מהסביבה.

תמיד הלכנו, אני ובעלי, על הקו הדק בין דרישות ושחרור הילדה (ודאגה לאושר שלה).

לא יכול להיות טוב כשרק משחררים.

לא יכול להיות טוב כשרק לוחצים ודורשים.

האמצע הזהב הוא הנכון. ורוב ההורים, שדיברתי איתם, והצליחו בטיפול בילדהם, בנו עם ילדהם יחסים של "אמצע".

דרישות ברורות

אתם יודעים מה אתם דורשים ואיך לבצע את זה?

עד שאתם לא עונים על שני המרכיבים של השאלה – מה היא הדרישה ואיך משיגים אותה, אתם לא יכולים לדרוש מילדכם דבר.

אפשר לדרוש רק דברים ברורים, לכם ולהם. דרישה כמו "את חייבת ללמוד" לא אומרת שום דבר לילד שמתקשה בכך.

דרישות ברורות הן:

דרישה -לימוד אנגלית, ביצוע – קריאת טקסט קצר או ביצוע שיעורי בית ותליית פתקים

דרישה -לימוד יום יומי, ביצוע – להתיישב ללמוד ישר אחרי האוכל, כשחוזרים מבית הספר.

מעקב של הורים על ביצוע שיעורים של ילדיהם הוא חיוני.

על בזבוז אנרגיה ועל כוח של משפט אחד

אני יודעת שיש עובדות שאין להתווכח עמן –

ילד צריך לכבד את אבא ואמא (ואת כל האנשים מסביבו),

ילד צריך ללמוד טוב, כדי להצליח בחיים (לרוב זה עובד),

ילד צריך לאכול אוכל בריא ולעשות ספורט כדי לחיות חיים בריאים,

ילד צריך להעריך דברים שהוא מקבל וגם .. כסף

אני לא הפסקתי לדרוש מהילדים שלי לקיים את החוקים האלו, גם אם הקירות בבית שלנו רעדו מדי פעם.

אבל הם רועדים הרבה פחות מפעם, ….והמעבר הזה קרה לי ביום בהיר אחד. ביום אחד התחלתי להאמין בכוח של מילה. התחלתי להאמין שלמשפט אחד וברור יש כוח לחדור את מעטה העקשנות של הילד. יותר כוח מאשר להרבה משפטים…הרבה מילים. התחלתי לכבד את הילד שעומד מולי ולקוות שהוא יבין.

אומרים שמילים בונות מציאות…וכך אני בונה את המציאות שלנו – באמצעות כוח של משפט. אני סופגת את הכל ולא עונה, ומחכה שהמשפט שאמרתי יגיע ליעד. . … והוא מגיע…לוקח זמן, לפעמים הרבה זמן, יום, יומיים, שלושה…ואז הילד יורד מהעץ הגבוה אליו הוא טיפס, והחיבוק המיוחל מגיע.

(יצא פואטי משהו…כך גם המציאות שלי…פואטית במקצת).

על טבעיות

אין שום טבעיות במעשיי כשהילדה מתחצפת (בצורה בוטה) אלי. אני חושבת על הרגשות שלה ומחשבת את המהלכים שלי, כשדבר אחד מול עיני – עלות מול תועלת. כשאין לי כוח לחשב מהלכים, אני מסתובבת והולכת לחדר, לפעמים באמצע הריב. אי עשיה עדיפה, לפעמים, מהנזק.

לקח לי זמן להגיע להבנה הזאת שאפשר להסתובב וללכת. מאז, החיים שלי נהיו קלים יותר. הילדה לוקחת דוגמא ממני, הולכת לחדר ונרגעת. עם הזמן, הזמנים התקצרו ואנחנו התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה.

שליטה על כעסים

הרבה ילדים לא יודעים לשלוט על הכעסים שלהם. בגיל מתבגר, כשהם כועסים, התנהגותם הופכת להיות מפלצתית.

כעס אמא+כעס בת=כעס ענק בלתי נשלט וגובר

כעס בת+משפט הסבר קצר, מלווה לעיתים בהליכה לחדר, שלי או שלה= מצב נסבל שהופך להיות טוב יותר

כעס בת+הרבה משפטים ארוכים אמא= בלבולי מוח לשני הצדדים שלא מובילים לכלום

לעשות טוב כשמחזירים לך רע

…בסוף "טוב" מגיע, אבל בינתיים ההורה צריך להפוך לספוג, שסופג אתהכל. ואם זה לא מספיק קשה, אסור לו לשכוח לרגע את הדרישות שלו, ולחזור עליהם כמו מנטרה. החיים באמת קשים..

על תיוג ילדים כ"ילדים שלא יכולים כי הם…"

ילד (גם מבוגר) מאמין למה שאומרים לו. אם תגידו לו כל הזמן שיש לו בעית "קשב וריכוז" הוא יחפש וימצא את הבעיות. בעיות זכרון? עכשיו אני יודעת למה לא זכרתי את ימי ההולדת של ההיא וההוא. משעמם ללמוד? גם אני לא מצליחה לפעמים לסיים את הספר כי משעמם לי איתו. …עכשיו אני מבינה למה הפרויקט המסוים בעבודה היה משעמם!

כשלילד יש בעיות רגשיות, שמתבטאות בקשב וריכוז, אבל מתייגים אותו כילד עם "בעיות קשב" וכל מה שנובע מכך…הדבר הגרוע שקורה הוא שהילד הזה מתחיל להאמין "שיש לו בעיות". הוא משייך את חוסר ההצלחה שלו לבעית הקשב ה"מולדת" ומרים ידיים. הוא הופך להיות אפטי. למה להתאמץ אם יש בעיה מולדת?

אני הייתי שבעת רצון כשבתי לא הייתה מרוצה מתוצאות הבחינה שעשתה. היא לא הייתה "אפטית". היא ידע שהיא לא למדה מספיק ושהיא יכולה יותר.

הורים יכולים למנף את האכזבה הזאת ולהביא את הילד לכך שהוא ילמד יותר. בפעם הבאה, אמרנו לה "תלמדי יותר. את מסוגלת ליותר".

אני נלחמתי שילדה שלי תאמין "שאין לה בעיה", למרות שסביבת הבית הספר כל הזמן שידרה לה "שיש לה". חזרתי על אותו המשפט: "אין לך בעיה. את ילדה חכמה שפשוט לא לומדת בבית" "אין לך מאגר מספיק גדול של מילים באנגלית, תשלימי (יקח לך שנה/שנתיים) ואז תצליחי". הבאתי לה הוכחות גנטיות משני הצדדים שהיא יכולה :).

במקביל, אני ובעלי השקענו מאמצים ללמד אותה חלוקת זמן נכונה, שיטות לימוד שיתאימו לה ובעיקר – התעקשנו, ספגנו הרבה …. , ולא ויתרנו. .. ויום אחד גם לקחנו לה את הטלפון הנייד. המהלך הזה התברר אומנם כקשה מאוד (כוננות ספיגה …), אבל גם כנכון מאוד, עבורה. הטלפון הוחזר לה כעבור חודשיים, כשראינו שיפור משמעותי בניהול הזמן וברצון "ללמוד".

שיעורי עזר

יש לי רגשות מעורבים לגבי שיעורי עזר בכלל ועזרה מבית הספר בפרט. מצד אחד קשה להורה עובד ללמד את הילד, והוא זקוק לעזרה מכל גורם שהוא. מצד שני, ילדים מפתחים תלות בשיעורי עזר. שיעורי עזר פוגעים להם בבטחון העצמי וגרוע מזה, שמעתי, ממספר הורים, שהם שילמו על השיעורים ולא ראו תוצאות.

כשראיתי שהילדה שלי תלויה בשיעורי עזר של בית הספר ומוציאים אותה משיעורי אנגלית וחשבון כדי שתלמד בהם, דאגתי, בשנה שלאחר מכן, שלא יעזרו לה בכלל. המסר שלי אליה היה "את כבר השתפרת ויכולה ללמוד לבד".

שוב עמדתי איתנה מול הבית ספר, כשהציעו לה לקבל שיעורי עזר. הייתי אמא רעה שמסרבת לעזור לילדה.

היא עדיין לא יכלה ללמוד לבד, אבל בהחלט הייתה בדרך הנכונה. ללא עזרה של בעלי, שהיה יושב איתה ערב, ערב ומלמד אותה חשבון (וכמובן גם גיבוי מצידי כי טיפלתי בשלושת ילדנו בזמן הזה), שום שינוי לא יכל היה לקרות.

המסקנה המתבקשת שוב – אמצע הזהב הוא הנכון. לתת שיעורי עזר כדי להשלים את החומר, תוך שחרור התלות בהם, היא הדרך הנכונה.

חיבוקים

פעם שמעתי שילד צריך ארבע חיבוקים ביום להתפתחות תקינה. כשאני משלימה עם בתי, זה תמיד תוך חיבוק מאהבה אמיתית וכנה, ורצון להשלים.

אני מחבקת אותה יותר, גם ביום יום, כי אני רוצה לראות אותה מאושרת.

יין ויאנג – בעל ואשה

תמיד במשפחה יש מישהו מחושב ועדין יותר, ואחר שדורש ומארגן יותר.

תלמדו אחד מהשני ותשלימו אחד את השני.

זה הכוח האמיתי. האמצע הזהב.

אמא לילדה בוגרת מספרת….

דיברתי עם הרבה אמהות שסירבו לתת לילדן ריטלין ובחרו בדרך הקשה – לאתר בעיות של הילד ולטפל בהן, למרות מה שהסביבה שידרה, למרות התעקשות של הילד להישאר במקום, למרות…..עוד הרבה…

הייתם רוצים לקפוץ לעתיד ולדעת מה יקרה לילדים שלכם?

ניתנה לי הזדמנות נהדרת לעשות זאת – פגשתי אשה שהילדה שלה סירבה ללמוד, היא נסע איתה לטיולים של בית הספר כי אחרת, המורים סירבו לקחת אותה, היא עמדה איתנה מול המורה ואמרה לה "אני אתן לבת שלי ריטלין כשאת תתני לשלך, יעברו ארבע שנים ותגידי איך היה", היא לימדה אותה לשלוט על כעסים שלה, היא טיפלה בה בריפוי ועיסוק, פסיכולוגים, הציבה גבולות בבית ושרדה כדי לספר – יש לה "ילדה חכמה, נהדרת, שלומדת עכשיו באוניברסיטה". לפעמים היא עדיין מאשימה אותה בצרות שלה – "לא נורא".

מאחלת לכם הרבה כוח בהתמודדות עם הילדים שלכם. לפעמים החיים חזקים מאיתנו ולפעמים אנחנו חזקים מהחיים.

בכל מקרה, הורים יקרים, תהיו טובים כלפי עצמכם. גם אני עשיתי טעויות, למדתי ולפעמים אף תיקנתי, ולפעמים…התלבטתי מה היה טוב יותר לעשות.

גם היום התלבטתי לפני שפרסמתי…

בהצלחה עם גידול הילדים.

קשב וריכוז, אבל בעיקר מה שבינהם…

ילד שלי לא לומד – פוסט של טובי גולד…

ילד שלי לא לומד – ראיון עם המורה להוראה מתקנת

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s