מאפה ירקות טוסקני בתנור…ילד שלי אוכל את זה

אומנם גם אני מבשלת פסטה, אורז ותפוחי אדמה ביום יום, אבל לפעמים יש לי מצב רוח ל"משהו נפלא" ובא לי להכין "אוכל אווירה". ברגע שאני מחליטה להכין מאפה בסגנון כזה, ויוצאת לקניות של ירקות עבורו, אני נכנסת ל"אווירת טוסקנה".

אני מדמיינת בית אבנים טוסקני, מוקף שדות לבנדר מכל עבר. … יצאתי לקטוף ירקות מהערוגה שליד … והנה חציל בלאדי על השיח, מסתכל עלי, ואני עליו …יאמי! ….ואל תקלקלו לי … – אני לא בחנות הירקות!

מבחן הטעימות

אני ובעלי הסכמנו פה אחד (ומלא) – טעים.

מעיין (בת ה-12)- כשראתה את החצילים שמעל המאפה, עיקמה את אפה ואמרה "את יודעת שאני לא אוהבת חצילים". אני בהחלט ידעתי וזה לא הפריעה לי להכין את המאפה. ככה אני, אמא עקשנית. שכנעתי אותה לטעום בפעם הראשונה, תוך תאור מעמיק של "פרוסות תפוח אדמה דקיקות" בתחתית המאפה. היא הייתה רעבה וטעמה. כשטעמה בפעם השניה, אמרה "מאוד טעים" ובזה נפתח הפתח לאהבת החצילים.

שירן בת ה- 8 אכלה בשקט ונראתה די מרוצה.

לתדהמתי, תמר, בת השנה וחצי זללה חצילים, תפוח אדמה (הגשתי לה בנפרד) ולאחר מכן הכל ביחד. אולי גם היא נכנסה ל"אווירת הטוסקנה"?

הכי קשה היה עם נועה (בת ה-5). היא הריחה ואמרה "איכסה, לא מריח טוב"…כמובן שזה לא מה שיעצור אותנו. אמרתי לה ש"הבנתי אותה" ו"הנה אמא באה לעזור". תוך שהיא מנסה לחשוב "האם זה טוב או רע", אני המשכתי בשלי: "את בטח רוצה לראות איך מגדלים את החציל על השיח!". ראיתי שהיא מתעניינת. בעוד שניה היה לי טלפון ביד, ובעוד שניה נוספת הראתי לה את התמונות של השיח עם החציל. היא התעניינה, אך לאחר כדקה התעקשה: "אני רוצה לראות וידאו". …. אין בעיה – מי שמבקש, מקבל: וידאו על חצילים .

תוך שהיא מסתכלת בוידאו, התחלתי להכניס לה לפה – חציל עם תפוח אדמה, חציל בלי תפוח אדמה, הכל ביחד…המזלג עבר לידיים שלה והיא המשיכה בעבודתה תוך כדי שהיא מבקשת ממני לעבור לוידאו מעניין יותר (כמה אפשר לראות "על משפחת הסולניים")…