אני יוצאת מהקאנטרי עם תמר, הפעוטה שלי על הידיים, מלאת גאווה עצמית ועם חיוך על הפנים. אשה, עוברת אורח, שנכנסת איתי למעלית מחייכת אל הילדה ואומרת במבטא צרפתי כבד (אני אוהבת צרפתית…): "העיקר זה שמחה שבלב, נכון?!" תמר ואני מחייכות אליה בחזרה ואני חושבת לעצמי – "כמה שהיא צודקת", ומוסיפה, גם לעצמי: "אבל לא רק … גם המאמץ שקודם לשמחה שבלב, חשוב לא פחות".

זמן השינויים בשבילי הגיע. הפעוטה שלי כבר לא תינוקת, ואני לא יכולה להשאיר אותה בשמרטפיה שבקאנטרי וללכת להתאמן. גלגלי המוח שלי התחילו להסתובב יותר מהר ולבדוק אופציות זמנים נוספות שבהן אוכל להתאמן. לרשותי עמדו בקרים וערבים, שלרוב גם עמוסים.

על שיעורים שהתאהבתי בהם – זומבה ופילאטיס, אין כבר מה לדבר.

החלטתי להתחיל הכל מהתחלה ולהוסיף ספורט רק פעם אחת בשבוע. הכרחתי את עצמי לצאת בשבע בבוקר לקאנטרי תוך שאני מרגיע את עצמי – "זה רק ל-10 דקות ריצה, ואת חוזרת".

10 דקות ריצה ונכנסתי לאווירה ספורטיבית. 10 דקות שכבות שמיכה ותרגילי פילאטיס למינהם, כולם באו בעקבות עליה במצב הרוח…10 דקות סאונה ומקלחת, ויצאתי מרוצה מהקאנטרי. ב-07:40 כבר הייתי בבית כדי לשחרר את בעלי מ"שמרטפות" לעבודה.

שבוע עבר ושבוע חדש הגיע – זמן לשינויים נוספים. הבטחתי לעצמי ספורט שלוש פעמים בשבוע. הגיע הזמן להוסיף עוד יום אחד. ריצת בוקר ליד הבית יצאה לדרך…

… תוך שכנוע עצמי: "זה ליד הבית….רק 10 דקות ואת בכלל חוזרת צ'יק צ'ק" יצאתי ועשיתי את זה בקלילות ואף התברר שגם בהנאה.

השיטה עבדה. יש לי יומיים בהן אני עושה ספורט. נותר להוסיף יום אחד נוסף.

שבוע עבר בלי רעיון מקורי להתעמלות שתתאים לי, והחלטתי לקחת את הפעוטה שלי לשעת שחיה בבריכה תוך שאני מסבירה לעצמי "את שמה אותה בגלגל שחיה ויכולה לשחות איתה לפחות בריכה אחת, הלוך וחזור". כשהגעתי, גיליתי שהבריכה בחוץ נפתחת רק אחר הצהריים ובבריכה מקורה מתקיים חוג התעמלות לגיל הזהב. התאכזבתי…והלכתי לשתות קפה כדי לחשוב על "דרכי הפעולה להמשך". ושם, תוך כדי שתיית הקפה, שכנעתי את עצמי לנסות ולהיכנס לבריכה, עם כל נשות הגיל הזהב, בצד הבריכה, ולפחות "לנסות להנות" כך מהבריכה עם הקטנה….

…. ועוד איך נהנתי! בתי שחתה בתוך הגלגל שלה, תוך שהיא משחקת עם הבננות שמשמשות להתעמלות במים, ומחייכת לנשים לכל עבר, והן אליה בחזרה. אני, באותו הזמן, ביצעתי תרגילים אירוביים שלא היו קלים כמו שחשבתי – המים ומהירות התרגילים איתגרו אותי. כל זה עם מוזיקה כיפית שקלעה בול לטעם שלי. יותר כיף מזה?!

יצאתי עם תחושת גאווה שהמשימה האחרונה שלי הושלמה בהצלחה – "פעם שלישית בשבוע" נוספה ללו"ז שלי.

האשה ממעלית צדקה, הכל עיניין של שמחה בלב, …. ומאמץ …. ולזהות הזדמנות ו….לתת הזדמנות …