"לגעת בחיות"

מיקום: מרכז הארץ, קיבוץ גבעת חיים ; עלות: ילד – 40 שח, מבוגר- 30 שח (אפשר למצוא הנחות באתרי קופונים למינהם), טיול על הטרקטור כרוך בתוספת מחיר. אתר: http://www.safariyeladim.com.

אחרי מספר ימים גשומים, יצאה השמש. סוף סוף, אפשר היה להוציא את הילדים מהבית. אומנם מזג האוויר התאים יותר לטיול בטבע, אך רציתי להעביר את היום במתחם סגור, בו "בת השנתיים" שלי תוכל להסתובב חופשי. "לגעת בחיות" איפשר לי "לתפוס שתי ציפורים במכה אחת" – מצד אחד, לטייל במתחם סגור, מצד שני – לטייל "בטבע".

נכנסנו למקום דרך המזנון, בו קנינו את כרטיסי הכניסה. במזנון מכרו גם סנדוויצ'ים, גלידות, שתייה קרה וקפה.

לבנות שלי נרשמה התלהבות שיא כבר כשהן ראו את העיזים מציצות לעברן מהגדר. אחרי שעקפנו את הגדר, ונכנסנו למתחם "חיות משק בית", ההתלהבות רק התגברה. הבנות הסתובבו חופשי בין החיות וזה הרגיש קצת כמו להיות "אחת מהן". זאת לעומת מקומות אחרים, בהם אפשר היה רק לצפות בחיות מהצד, דרך הגדר. … הן ראו את הטווס פותח את זנבו בנסיון להרשים את בת זוגתו, הן צפו בעזים קטנים רבים ואמא העזה מנסה להפריד בינהן, הן ליטפו את העזים, והתרשמו מה"קוקריקו" החזק של התרנגול הצבעוני (שחזר על השיר שלו מספר פעמים ברצף, ובכך הרשים אף יותר את הבנות).

היה כיף בעיקר להסתובב בין החיות ולהרגיש שאתה "אחד מהם".

גם עבורי, שאף פעם לא יצא לי ללטף עז (עד כמה מצחיק שזה לא ישמע), זאת הייתה חוויה מיוחדת. ליטפתי את העז כמו שמלטפים חתול והופתעתי מכך שהיא עמדה שם, בלי לזוז ופשוט איפשרה לי ללטף אותה. "את עזה או חתולה?!", צחקתי בתוכי תוך שאני מלטפת אותה בגבה.

בשעה 11:00 בדיוק, קראו לנו לעשות סיבוב בעגלה הרתומה לטרקטור.

כשצהלות השמחה של הילדים נשמעות ברקע, הטרקטור נסעה ברחבי הקיבוץ והגיע, בסופו של דבר, לרפת.

הטרקטור עשה שתי עצירות ליד הרפת, אחת כדי לצפות בחליבת הפרות והשניה, בכדי להאכיל אותן.

הבנות האכילו את הפרות בידיים, כשהאחרונות נוגעות בזהירות בידיים של הבנות, שואבות את האוסם פנימה, ולועסות אותו בהנאה רבה.

חזרנו מאושרים למתחם "העזים" בו כולם התאחדו בכדי להתנסות בחליבת העזה. לאחר הסבר קצר לגבי אופן החליבה, הבנות חלבו את העזה.

המשכנו לפינת הליטוף. בפינת הליטוף, הבנות שלי, למרבה הפתעתי, נצמדו דווקא לנחש (זאת אחרי שליטפו כמובן את השפנים, השרקנים, הצבים, והתוקי). המדריך בפינת הליטוף, שם להן, כל אחת בתורה, את הנחש הצהוב על הכתפיים. הן החזיקו אותו, תוך שהוא מנסה להכרך על צווארן. אני הזדעזעתי מהמראה, אבל הן בשלן, ליטפו אותו ונתנו לו להתפתל חופשי. כשהיינו צריכים ללכת, הן לא רצו לעזוב אותו.

צמוד למקום הייתה גם פינת יצירה בה אפשר היה, ללא הדרכה, לצייר או לבצע עבודות נגרות קטנות. אנחנו ויתרנו על החוויה.

הגיע "שעת ההרדמה" של הפעוטה ולכן החלטנו שזה הזמן לנסוע הביתה.

בדרך חזרה, עצרנו בבית קפה Mimi, בהוד השרון, קנינו עוגת שיש בטעם קפה וסופגניות – הכל ללא גלוטן. (בבית קפה Mimi תמיד יש היצע של מאפים/עוגות ללא גלוטן)

עייפים, אך מרוצים חזרנו הביתה. נהננו מאוד!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s