לשואה יש פנים …

סיפור השרדות מצד אבא שלי…

מקור משפחת פורטנוי הוא מכפר יבנופול (ינושפול) שבאוקראינה. זהו כפר קטן, בו התגוררו יהודים ואף היה בית הספר יהודי בו הם למדו בשפה יידיש (כן, כל השיעורים הועברו ביידיש!). הכפר נמצא ליד עיר יהודית גדולה – ברדיצ'ב.

בזמן פלישת הגרמנים, לסבא ולסבתא רבא שלי, לייב וגיטל, היו חמישה ילדים –

ראשון, יסאק Issac ששירת בצבא הרוסי,

שניה, רחל, סבתא שלי, בת ה-15 בערך

שלישית, דורה, בת ה-12 בערך

ועוד שני ילדים קטנים (שהשמות שלהם, לצערי, אני לא יודעת)

יסאאק כתב להורים שלו וביקש שיעזבו את יבנופול. הוא ראה איך התקדם הצבא הגרמני וציפה שיפלשו לברדיצ'ב.

המשפחה לא הספיקה לברוח ברכבת האחרונה שיצא לכיוון אסיה. רכבת זו הצילה עוד רבים מהמשפחה שלי ושל בעלי, אבל הסיפור הוא לא עליהם…

הגרמנים נכנסו ליבנופול, אספו את היהודים לטור והובילו אותם לטבח (קבר אחים יד ושם).

לייב וגיטל הבינו שהם הולכים למות וביקשו מרחל (סבתא שלי) ודורה, אחותה, לברוח מהטור. הם ידעו שהם מסכנים את הילדות אך רצו לתת להן סיכוי לשרוד.

הילדות התחילו לרוץ לכיוון היער הסמוך. הפוליצאי (אוקראיני משתף פעולה עם הגרמנים) ירה ופגע ברגל של דורה. דורה, ילדה בת 12, נפלה. ברגע זה הגורל של שתי הבנות התחלק לשתיים …. לרחל הייתה אפשרות להמשיך לחיות. לדורה..כבר לא.

דורה הפצירה באחותה, רחל, להמשיך לרוץ "כי בכל מקרה יהרגו אותי". רחל קיבלה את ההחלטה "לחיות" – היא המשיכה לרוץ. דורה נהרגה. בהחלטה הרת גורל אחת, רחל נתנה למשפחה שלי הזדמנות להתקיים: לרחל יוולדו 4 בנים ואחד מהם אבא שלי. לאבא שלי יוולדו – אחותי ואני, ולנו, האחיות – שבעת הילדים שלנו. וזה רק ענף אחד בעץ השלם של רחל.

מה קרה לרחל כשהיא ברחה? זה כבר סיפור ארוך – סיפור על ילדה שמשוטטת ביער לבדה, ומגיעה ליערן (היה מקצוע כזה – שומר היערות) שהחביא אותה ויהודים אחרים, במרתף שבנה ליד הבאר. זה סיפור על בן דוד אברהם שאסף אותה וצירף לפרטיזנים, על פיצוץ רכבות גרמנים, על שמירות לילה ביערות, ועל אכילת קליפות תפוח אדמה וראשי סוסים, וגם על נקמה בפוליצאים… בהמשך הגיע גם החלק טוב שבסיפור – חתונה, ארבעה ילדים, מלחמה מול רשויות שישימו מצבה בקבר אחים בו, בין 800 היהודים, נורתה ונקברה המשפחה שלה, עדות במשפט מול פוליצאי… וסוף טוב – הגעה לישראל.

לעולמים אנצור בליבי את המראה של סבתא שלי מטיילת בחוף הים בישראל, טומנת את רגליה בחול החמים ונהנת ממנו.

בישראל, אומנם כשהיא כבר חולה, היא חיה דלת אל דלת עם האח שלה, יסאאק (שעלה לכאן ב 1973) ונהנתה מהשיחות איתו.

בישראל היא רוותה נחת ולדעתי, סגרה מעגל.

היא גם נקברה בישראל.

תמונה 1: הורים של סבתא שלי, לייב וגיטל

תמונה 2: סבתא שלי, רחל

תמונה 3: אחות של סבתא שנספתה בזמן השואה

תמונה 4: סבתא שלי רחל, הימנית ביותר, עם נשים פרטיזניות

תמונה 5: קבר אחים ליד יבנופול

סיפור השרדות מצד אמא שלי…

סבתא צילה וסבא מיכאל היו זוג נשוי צעיר, עם שני ילדים קטנים (בת כ-שנה ובת כ-ארבע) בזמן שהתחילה מלחמת העולם השניה. הם גרו בעיר ברדיצ'ב.

צילה הייתה צעירה יפה, עם שיער בלונדיני ארוך, ועור פנים בהיר.

מיכאל היה חשמלאי.

שתי העובדות האלו – שיער בלונדיני של סבתי ועובדת היותו של סבא חשמלאי, הם אלו שעזרו להם לשרוד את ימי המלחמה.

צילה לא נראתה יהודיה.

חשמלאי היה מקצוע מבוקש בידי הגרמנים והאוקראינים, גם יחד.

יום אחד נודע לצילה שהגרמנים נכנסו לשוק העיר והרגו שם אנשים, בינהם, את אמא שלה.

בעקבות הארוע, מיכאל יצר קשר עם החבר שלו, שברח עם משפחתו למולדובה (רומניה דאז) וכל המשפחה יצאה למולדובה, בטרמפים עם הגרמנים. הגרמנים שיחקו עם הפעוטה הבלונדינית של צילה ומיכאל, ולא ידעו שהיא יהודיה.

בהמשך: המשפחה השתכנה בבית המסתור עם ילדים יתומים. הגרמנים תפסו וכלאו את מיכאל, אך בגלל מקצועו השאירו אותו לעבוד אצלם.

…. ניפוץ החלון בלילה, קפיצה מקומה ראשונה, בריחה עם המשפחה, באישון לילה, נסיון להשאיר ילדה אחת מאחור, בבית היתומים (בתקווה שתשרוד כי הדרך מסוכנת), בכי וחזרה לקחת אותה איתם.

מזל – הנהר קפוא, הגרמנים במעבר הגבול שתויים וצוהלים, מעבר הנהר עם שתי הבנות הקטנות שאחת מהן בתוך שק תפוחי אדמה, ונסיעה בטרמפים בחזרה לברדיצ'ב ….. הכבושה….

בתים ריקים – כולם נהרגו או ברחו, אפשר להיכנס ולחיות בכל בית, אך מסוכן… צדיק עולם אחד, pope של הכנסיה המקומית, שהחביא את המשפחה במרתף ביתו.

מיכאל המשיך לעבוד בשלושת המקצועות – חוטב עצים, חשמלאי, סנדלר….למשפחה לא היה חסר אוכל…כל זה עד שההרוסים כבשו בחזרה את ברדיצ'ב.

המשפחה של מיכאל היא אחת מהבודדות ששרדו.

אחר כך נולדו להן עוד שתי בנות, סך הכל ארבעה. האחרונה שנולדה היא אמא שלי.

תמונה 1:

תמונה שצולמה זמן רב אחרי המלחמה. בה מופיעים: מיכאל וצילה ושלושת הבנות שלהם – (מימין למעלה: זינה, בלה. למטה: רעיה, נולדה אחרי המלחמה. אמי, אירה, עדיין לא נולדה ולכן לא מופיע בתמונה זו)