טיול בקרית טבעון – בית שערים

כשהמדריכה של הסיור אמרה שהמקום היה שייך לנסיכה ברניקי, אחות של אגריפה ה-II, היא העלתה את הקשב שלי למקסימום. כנראה אני עדיין ילדה בעצמי, אוהבת נסיכות וסיפורים הקשורים אליהן. זכרתי את ברניקי עוד מסיפורים על חורבן בית המקדש השני ….על נסיונותיה לפייס בין שני הצדדים היריבים… היא הייתה זאת שהיה לה, מאוחר יותר, רומן עם טיטוס (הקיסר הרומי הגדול) וכמעט והפכה להיות קיסרית רומית בעצמה …….. ובחזרה לבית שערים של ימינו – המדריכה, לאכזבתי הרבה, אמרה, שאומנם בית השערים היה שייך לברניקי, אך היא אף פעם לא התגוררה בו, אלה במקומות עם "פרסטיג'" רב יותר – טבריה וירושלים (ובשיאה גם ברומא).

* בירניקי עוזבת את טיטוס ואנטיוכוס (רומא), ציור של לואי שרון

יוסף פלביוס, ההיסטוריון היהודי, הוא זה שהזכיר את ברניקי בקשר לבית שערים. הוא כתב שבבית שערים נמצא "אסם התבואות של ברניקי".

די מאכזב את האמת.


ברניקי ואגריפה ה-II היו נצר לשושלת בית הורדוס. סבא רבא שלהם, הורדוס, הצליח לבנות יחסים טובים עם הרומאים וההצלחה השברירית הזאת נמשכה גם בזמנם של ברניקי ואגריפה ה-II.

גם יהודה הנשיא, נשיא בית הסנהדרין (הפרלמנט דאז ופוסק הלכות), שבא אחרי אגריפה ה-II וברניקי, וקיבל סמכויות נרחבות מרומאים, הצליח לשמר יחסים מצוינים עמם.

אחרי הרס בית המקדש השני, הרומאים העבירו את בית הסנהדרין מירושלים ל"פריפריה". הסנהדרין נדד ממקום למקום, עד שבסופו של דבר, נשיא הסנהדרין, רבי יהודה הנשיא, קיבל את בית השערים במתנה מהרומאים. יהודה הנשיא הוא זה שגם העביר את בית הסנהדרין, משפרעם (!) לבית השערים.

…. וכאן באמת מתחיל הסיפור של בית שערים. עם המעבר של בית הסנהדרין אליה, בית שערים הפכה להיות עיר גדולה, עשירה ומפורסמת. הפרסום הרב שזכתה בו היה בזכות רבי יהודה הנשיא, שגר בה והיה אהוד, הן על הרומאים והן על היהודים. בזמן זה, בעיר נבנו מערכות קבורה רבות שאנו יכולים לראות אותם כיום.

כל המי ומי רצו להיקבר בה, כדי להיות קרובים ליהודה הנשיא המפורסם. קברים של יהודים עשירים, מארצות אחרות (סוריה, לבנון, תימן דאז), נשלחו דרך הים והיבשה כדי להיטמן במערות אלו.

מערכות הקבורה והקברים, שנמצאו במקום, ושאנו יכולים לראות אותם היום, מרשימים מאוד.

"זה קצת כמו לרדת לבטן האדמה", אמרתי לבנות שלי, שרק סיימו לקרוא איתי את הספר של ז'ול וורן "מסע אל בטן האדמה".


ואי אפשר לדבר על בית שערים בלי להזכיר את אלכסנדר זייד, עולה חדש מסיביר, שעלה לארץ ב -1904 ושמלבד פעולותיו הרבות האחרות, גילה את המערות האלו. …. כנראה החיים בארץ, עבורו, היו קצת מו תוארים בספרי ההרפתקאות …

תוכלו לראות את הפסל שלו בקרבת המקום.


היום האתר מוכר כאתר המורשת של אונסקו.


לפני יציאה לסיור, קניתי לבנות שלי, בחנות המזכרות, סוכריות על מקל (דבר שלא תתפסו אותי עושה אפילו ביום ההולדת שלהן, אבל זה כבר שייך לסיפור על "הקניית הרגלים בריאים"). סוכריות על מקל מלאו את היעוד שלהן, הן עזרו להן להעביר את הסיור, שהיה די ארוך (שעה ורבע) ודרש קשב רב.
המדריכה הייתה נחמדה ואמרה לנו כבר בתחילת הסיור: "מי שירצה לפרוש באמצע, אני לא אעלב". מקסימה. נשארנו עד הסוף, עם הפסקות לפיפי (וריצות ביניים אחרי הפעוטה).

אני מאוד ממליצה לקחת את הסיור, למרות שאפשר פשוט להגיע ולהסתובב בין המערות. הן מספיק מרשימות בעצמן.

רוב הסיור מתקיים בתוך המערות ולכן אפשר לעשות אותו גם בצהריים.


במקום יש המון עצי רימונים. זה מחזה מדהים. ….הם פשוט בכל מקום, ומלאים בפירות:


לפני ההגעה לבית שערים, עצרנו לאכול ארוחת בוקר בקפה לואיז. הקפה נמצא בקרית טבעון, קרוב מאוד לבית שערים.המקום מתאים מאוד לישיבה עם ילדים – יש פארק צמוד לבית קפה, פינת ישיבה נחמדה שהילדים השתלט עליה, וספריה עם ספרי יד שניה.

בתפריט יש סימון ללא גלוטן…. והנה לחמנית טף ללא גלוטן שקיבלנו לארוחת בוקר (15 שח תוספת):

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s