אתמול סיפרתי לבת הגדולה שלי את המשל:

"הצפרדע והעקרב רצו לחצות נהר: העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, אשר סירבה עקב חששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן, גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב עקצהּ, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "זה הטבע שלי."

"דווקא העקרב בסדר בסיפור הזה. הוא לוקח אחריות על הטביעה וזה מה שחשוב.", אמרתי לבת הגדולה שלי כשסיימתי לספר את הסיפור. …..

בסופו של דבר, אני רוצה לגדל ילדים שיודעים שלכל דבר שהם עושים יש תוצאה. הם אלו שצריכים לשאת ולהכיל את התוצאות – טובות או רעות. בן אדם בוגר נפשית יקבל את שניהם.

אנחנו, ורק אנחנו בעצמנו, מחליטים "מה תהיה התוצאה". אנחנו בוחרים אם להיענות ליד שמושטת לנו לעזרה או לא להיענות, איזה מקצוע ללמוד או לא ללמוד, מי יהיה הבעל או האשה שלנו, על מה להוציא את הכסף שהרווחנו, ועוד ועוד. רוב החיים שלנו אנחנו עושים את הבחירות שלנו – בין אם הן קטנות או גדולות.

אני רוצה שילדים שלי יהיו מודעים לכך שהם "בוחרים" והם אלו ש"אחראיים" על הבחירות שביצעו.