כשראיתי את הספר קומיקס של "נשים קטנות" בחנות סטימצקי, הרגשתי שאני צריכה להתפשר למען מטרה נעלה יותר – רציתי שהבנות שלי יקראו את הספר "בכל מחיר". לא היה לי זמן להקריא לה את הספר המלא (בדיעבד, אולי הייתי מוצאת…). בעידודה של המוכרת, התפשרתי וקניתי את הקומיקס.
אל תעשו את זה בבית. טעות. (אלה אם כן – אתם יודעים שילדכם לעולם לא יקרא את הגירסה המלאה, ואתם, גם, לעולם לא תקריאו לו אותה.)
כששירן סיפרה לי "על מה הספר", מצד אחד התרגשתי לשמוע אותה מתרגשת מהספר (ראו בהמשך), אבל מצד שני היא סיפרה פרטים שלא היו בספר המקורי והאכזבה שלי הייתה גדולה. נראה שעיוותו את הספר לגמרי כדי להתאים אותו לזמנים המודרניים. "…אמא, את יודעת שג'ו היא לסבית?". "מה?!.. אם כך, כל ילדה שאוהבת מכנסיים ולא מתגנדרת היא אוהבת נשים?", עניתי לה. היא…: "ככה כתוב שם!"….
"צריך להיות בן אדם רדוד לגמרי כדי להצליח לעוות ככה את הספר", חשבתי לעצמי. "אני אוהבת אותו "פרימיטיבי" – כמו שהוא", נעלבתי בשביל הספר המקורי.
שירן המשיכה לדבר וסיפרה פרטים נוספים, מעוותים גם הם, על החיים של האחיות. "מלא בקלישאות וחנפנות לעולם המודרני – זה היה פשוט בזבוז זמן לקרוא אותו", סיכמתי לעצמי תוך כדי הסיפור שלה.
התמלאתי רגשות אשם על כך שקניתי לה אותו, והצעתי לה בקול רם: " את יודעת, שבספר האמיתי קורים דברים אחרים לאחיות, הרבה יותר מותחים. אני לא מאמינה שבספר שלך לא סיפרו לך עליהם!".
"באמת?! תספרי לי!".
"לא, תצטרכי לקרוא אותו לבד כדי לגלות. …לא אספר לך שום דבר על מה שקרה לבת׳…".
שום תחנונים לא עזרו לה. לא ויתרתי. כעבור פחות משבוע, שירן, עדיין תחת השפעת הספר הראשון, התייצבה בספרייה, מרצונה, ולקחה את הספר השני, המלא (כך לפחות חשבתי בהתחלה).
היא קראה אותו ביומיים -שלושה וסיכמה: "הוא יותר מותח וכתוב יותר יפה…, בת' מתה, אבל הוא מאוד דומה לסיפור בקומיקס".
אז זהו…, ש"לא".
כעבור שבוע, יצאתי החוצה לטיול עם הפעוטה שלי, ובדרך ראיתי את השכן שלי מוציא ערימת ספרים שהוא לא צריך. כל הספרים התאימו למתבגרים ובינהם מצאתי -איך לא?! – ספר "נשים קטנות". "… כנראה שכל העולם סובב סביב לספר הזה", חשבתי בצחוק לעצמי. רק שהספר הזה היה עבה יותר והשפה בו הייתה עשירה עוד יותר מהספר ששירן לקחה בספריה. יחי הבדל הגרסאות.
…והנה קצת מהחוויות הראשונות של שירן מהספר:
שירן: "אמא, את לא מבינה! הספר מזכיר מאוד את המשפחה שלנו! גם בו יש ארבע אחיות. אומנם הן שונות מאוד באופי, אבל הן עוזרות אחת לשניה. … זה ספר על אחיות חזקות ואמיצות. ….הספר עם המון מתח, לעיתים קרובות גם עצוב."
אני: "מה הקטע שאת הכי אהבת בסיפור?"
שירן: "בדרך כלל אני אוהבת כשיש קטע מותח או עצוב, לכן אהבתי את הקטע בו האחיות גילחו את השיער כדי להידמות לאחותן שחלתה בסרטן"
אני: "תספרי קצת על האחיות שבספר".
שירן: "האחיות הן מג, ג'ו, בת' ואיימי.
מג היא ילדה שאוהבת להתגנדר ובגלל שהם היו מאוד עניים, היה לה קשה להראות לכולם שהיא יפה ובגלל שהיא הייתה ענייה, היא רצתה חבר עשיר מאוד, אבל גם צנוע. היא מצאה אותו, אך התחרטה כי הוא לא סמך עליה.
ג'ו, היא תולעת ספרים ואני חושבת שהיא די דומה לי. לא אכפת לה מהיופי שלה. היא רוצה להיות רק היא עצמה. היא לפעמים קשוחה ובעייתית, אך לעיתים קרובות נחמדה.
בת' – יש לה המון בעיות בריאותיות, אחת מהן – סרטן. כדי לעודד אותה, כל האחיות גילחו את כל שערן כדי שהיא תהיה דומה להן. בזכותן היא התבגרה על המחלה הזאת.
איימי הייתה ילדה בעייתית, עקשנית, צעקנית, קנאית ומצחיקה במיוחד. למרות זאת, היא תמיד עזרה לאמא שלה בכל. אבא שלה היה בחו"ל. היא התגעגע אליו מאוד, אבל כתבה לו מכתבים "בקטנה", כי הייתה עצלנית מכדי לכתוב הרבה. היו לה בעיות חברתיות עם הבנות, אך האחיות שלה עזרו לה להתמודד והכל הסתיים בטוב."
אני: "למי היית ממליצה לקרוא אותו?"
לילדים שלא מפחדים מכל מיני סיפורים עצובים, שאוהבים לקרוא, ולילדים שאוהבים הרבה רגשות מעורבים – שימחה, עצב, מתח, action".
ayalona.com 