ביקור בגן לאומי ציפורי

ישראל הקטנה שלנו לא מפסיקה להפתיע אותי. …והפעם זאת הייתה העיר העתיקה ציפורי שהשאירה עלי רושם עז.

עיר ציפורי שוכנת על גבעה מוריקה, שנמצאת אי שם בין שפרעם לנצרת. יש האומרים שהורים של מרים, אמא של ישו, התגוררו בה.

אם ציפורי העתיקה הייתה "חיה ונושמת היום", כפי שהייתה בתקופה הרומית והביזנטית, כנראה שהייתי מספרת לכם על ביקור ב"עיירה ציורית בגליל". אך גם היום, אני יכולה להמליץ לכם לבקר ב"עיר עתיקה וקסומה", שצופה על הנופים הציוריים של גליל – על הגבעות, על השדות, על האגמים…שביום בהיר אחד, החיים כאילו נעצרו בה. ….ואם זה לא מספיק מפתה אתכם – אני אספר לכם גם שמתחתיה זורם נחל ציפורי, שפעם מילא את מימי הבארות שלה.

היא כל כך יפה! – לא פלא שאבותינו בחרו בה לבירת הגליל (בשנת 63 לפני הספירה).

… אבל התאהבתי בה לא רק בגלל הנופים. כשפסעתי ברחובותיה העתיקים (באחד מהם אף נטמעו עקבות של עגלות הסוסים שעברו שם), הרגשתי ששום דבר לא השתנה ואני יכולה להזדהות עם האנשים שהתגוררו בה – יהודים, שמצד אחד, כיבדו את המסורת שלהם – התפללו בבתי כנסת וביקרו בבתי מדרש, אך מצד שני לא רצו לוותר על כל תענוגות החיים שבאו עם הקידמה, כמו לבקר בתאטרון או לקשט את בתיהם בפסיפסים מרהיבים. אלו היו היהודים שחיו בשלווה עם הרומאים ונהנו מהחיים.

("הקרדו"-הרחוב הראשי של ציפורי, בנוי לפי המסורת הרומית)

(הפסיפס לצד הקרדו)

כמות הפסיפסים השלמים שנשתמרו במקום לא ראיתי באף מקום אחר שביקרתי בו, גם לא בחו"ל. כשעמדתי ב"בית חג הנילוס" יכלתי לזהות את מבנה החדרים רק עפ"י הפסיפסים השלמים שתחמו אותם.

(פסיפס ב"בית חג הנילוס" המתאר ציד של אמזונס)

(פסיפס ריצפה ב"בית דיוניסוס" – אל היין. הפסיפס מתאר סצנות מחייו של האל)

תוך כדי הטיול חשבתי גם על אותם האנשים, כמו זאב ז'בוטינסקי או בורוכוב, שהיו חלק מהתנועה של "ציוני ציון" וסירבו להקים את מדינת ישראל באוגנדה. איך אפשר היה לוותר על האדמה כזאת, כמו ציפורי, שבה, בין היתר, חי ופעל רבי יהודה הנשיא, נשיא הסנהדרין (שחתם גם את ספר המשנה) במאה השניה לספירה? מעניין אם הם הכירו את ציפורי, שנתגלתה בשנת 1931 והתרגשו כמוני מעצם קיומה? …

ציפורי שרדה כי מנהיגיה שיתפו פעולה עם הרומאים ובעצם שימשה גם עיר מקלט ליהודים פליטי המרד.

הביקור בציפורי הוא כמו נסיעה בזמן – נסעתי לתקופת הרומאים, טיילתי בעיר רומית-יהודית וחזרתי לזמן שלנו.

…ואם כבר "הזמן שלנו", במקום יש חנות מזכרות לא פחות ציורית מהעיר עצמה, עם שביל גפן המוביל לקראתה.

בעיניי הדמיון כבר ראיתי את אשכולות הענבים נשפכים מעל השביל, כאילו מרמזים על "המעבר בזמן" שצופה לבאי המקום.

ועוד כמה תמונות למזכרת:

(מצודה, בתוכה מוקרנים שני סרטים – סרט אחד – הממחיש את בית המדרש שפעל במקום, סרט שני – המספר על היריבויות בין יהודים בתקופה של יהודה הנשיא. בנוסף, נוף מהמם נשקף מהגג של המצודה)