פעילות: הכרות עם כוכבי הלכת במערכת השמש

יום אחד, תמר, בת ה-3, חזרה מהגן ובהתלהבות סיפרה לי על כדור הארץ. הבנתי שזאת ההזדמנות שלי ללמד אותה, ואת אחותה, על כוכבי הלכת במערכת השמש.

כבר באותו היום מצאתי את עצמי עומדת בחנות המשחקים ומתלבטת בין שני המשחקים שנראו לי כמתאימים למשימה:

המשחק הראשון – הוא משחק "Solar System String Lights", שרשרת מנורות כוכבי הלכת, שבהתחלה צובעים אותן, אחר כך מרכיבים ובסוף אפשר לתלות את השרשרת על הקיר.

המשחק השני – שייך יותר לתחום ה"רובוטיקה". צריך להרכיב את מערכת השמש. היא מופעלת על סוללות או על אנרגיית השמש. הכוכבים מסתובבים סביב השמש. (כולם מסתובבים במהירות אחידה, ולא מסתובבים סביב עצמם, וכך נוצר מראה מאוד לא טבעי, כפי שהתברר לנו אחר כך)

שניהם נראו לי יפים ושניהם נראו לי יצירתיים. שלא כמנהגי, ואחרי כחצי שעה של התלבטות, קניתי את שניהם!

אבל ….יש מנצח אחד בלבד בתחרות מול הילדים שלי, והוא…. "Solar System String Lights", שרשרת מנורות של כוכבי הלכת.


שלב א – הרכבת המשחק

הרכבתי את המשחקים רק עם נועה, בתי בת ה-7.

בהתחלה הרכבנו את המשחק – "Solar System Planetarium", משחק "הרובוטיקה" . היה נחמד, אבל מאז לא נגענו בו.

לעומת זאת, ההרכבה של המשחק "שרשרת הכוכבים" זכורה לי כחוויה מאוד מעניינת.

לדוגמא, כדי לצבוע את כוכבי הלכת, היינו צריכים ללמוד לערבב נכון את הצבעים. בהוראות של המשחק היה כתוב איך ליצור את הצבעים המיוחדים – כדי ליצור את הצבע הירוק של כדור הארץ, היינו צריכים לערבב את הכחול ואת הצהוב, או כדי ליצור את הצבע הכתום של המאדים, היינו צריכים לערבב את האדום ואת הצהוב, וכן הלאה.

דננו, תוך כדי הצביעה, על הסיבות לכך שהכוכבים נראים בצבעים אלו – כחול (אורון, נפטון) – קר שם, אדום (שמש) – חם.

לאחר מכן, היינו צריכים לסדר את המנורות לפי המרחק ממערכת השמש (גם במשחק השני, כמובן, צריך לעשות זאת).

תוך כדי ההרכבה, סיפרתי לבתי על חלק מהמאפיינים של כוכבי הלכת.

בהמשך מופיעים ההסברים לכוכבי הלכת. הכוכבים מופיעים לפי המרחק מהשמש – מהקרוב ביותר לשמש, החמה, עד הרחוק ביותר, הנפטון.

שמש – היא חמה מאוד. הטמפרטורה בה מגיעה ל-5785 מעלות. כח המשיכה שלה חזק מאוד ולכן היא מושכת את כל כוכבי הלכת מסביבה (את הכוכבים שבמערכת השמש). כל הזמן יש עליה פיצוצים ….

חמה – הכי קרובה לשמש. היא מסתובבת סביב עצמה בקצב איטי מאוד. היא מסתובבת כל כך לאט, שלוקח חצי שנה, עד שיום ולילה בה מתחלפים.

נוגה – כשמסתכלים בשמיים, נוגה (ונוס) הוא הכוכב הלכת הכי זוהר בשמיים.

מצד אחד, התנאים בו מאוד דומים לארץ, אך מצד שני יש בו פעילות געשית מתמדת, לבה נוזלת בכל מקום, שמיים מלאי עננים עם חומצה גפריתית וסערות איומות.

כדור הארץ – "מי גר כאן?", שאלתי את תמר. "כמובן, תמר", עניתי לשאלה.

זה כוכב הלכת שלנו. יש בו מים, אוויר, טמפרטורה נוחה – כל הדברים שצריך כדי שיתפתחו כאן החיים.

מאדים – בין כל כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, המאדים הכי דומה לכדור הארץ. אנשים חושבים שהיו בו מים, עפ"י הרכב הסלעים שמצאו שם. במאדים נושבות רוחות חזקות (נשבתי לתמר בפנים כדי להמחיש את ההרגשה "שבמאדים") ויש הרבה דיונות חול.

אנשים שולחים לכאן חלליות כי חושבים שיש בכוכב זה חיים ואולי בעתיד, אפשר יהיה לאכלס אותו ולהקים בו אפילו מפעלים. (הראתי עם האצבע איך חללית טסה מכדור הארץ למאדים. )

כוכבי הלכת הבאים שייכים לקבוצת "ענקי הגזים" כי הם מורכבים בעיקר מגזים (אי אפשר לדרוך עליהם!):

צדק – כוכב לכת מאוד גדול. בעל כוח משיכה חזק ביותר. מושך אליו אסטרואידים (אבנים ענקיות) ובכך מציל את כדור הארץ מנפילתם.

שבתאי – כוכב לכת מאוד גדול. בעל טבעות בולטות מסביבו. הטבעות האלו מכילות גושי קרח.

אורון – החלק הפנימי של אורון מורכב מקרח וסלע. משמעות השם שלו הוא "אור קטן".

נפטון – בדומה לאורון, גם החלק הפנימי של נפטון מורכב מקרח וסלע. זהו הכוכב שהכי רחוק במערכת השמש ומאוד קר שם.

קוראים לו נפטון, אל הים במיתולוגיה הרומית. למה דווקא אל של ים? כי בכוכב לכת זה יש הרבה קרח ומים.

הערה: הרבה משמות באנגלית שניתנו לכוכבים, מסמלים את האלים מהמיתולוגיה הרומית ולדעתי, אפשר להעביר, רק בנושא הזה, שיעור שלם. קישור לשיעור במיתולוגיה רומית.

שלב ב – תליית שרשרת הכוכבים או "דברים לא צפויים קורים".

אחרי הרכבת שרשרת הכוכבים, חשבתי לתלות אותה על הקיר ליד המיטה של הילדות כדי שהן יוכלו להדליק אותה בערב, לפני השינה. שום דבר מעבר. (רציתי ללמד גם את תמר, בתי הקטנה, אך דחיתי זאת "למועד מאוחר יותר")

תליתי אותה.

לא ציפיתי שהשרשרת תגרור אחריה כזה פרץ של התרגשות.

רק נדלקו המנורות, ונועה כבר מיהרה להצביע על כל כוכב וכוכב ולספר עליו את כל מה שהיא יודעת. תמר, בת ה-3, גם היא "לא רצתה להישאר מאחור" והתחילה, בנחישות, להצביע על הכוכב היחיד שהיא מכירה – כדור הארץ.

הבנתי שזאת ההזדמנות שלי להסביר לתמר על הכוכבים.

"אוי, השמש ממש חמה, לא לגעת!", הזהרתי את תמר, תוך שאני נוגעת בשמש ונרתעת ממנה.

"אוי, קר לי מאוד", המשכתי להציג לה את נפטון. חיבקתי את עצמי כדי להמחיש "עד כמה קר".

כך לאט לאט, סיפרתי לתמר על כל הכוכבים.

"לו קוראים שבתאי. את רואה, יש לו עיגול טבעת מסביב?"

ההתלהבות של נועה כמובן עזרה ויצרה תחרותיות בריאה בין השתיים – מי יהיה הראשון שמספר על הכוכבים היום?!

כך זה הפך למנהג, כל ערב, לפני שהילדות הולכות לישון, הן רצות לחדר, מכבות את האור, מדליקות "את הכוכבים" ומתחילות לספר עליהם.

בהתחלה, השלמתי את הסיפורים שלהן עם פרטים נוספים, שיועדו בעיקר לנועה, הבוגרת יותר. אחר כך, לאט לאט, נועה כבר סיפרה את הכל לבד.

אם לפני חודש מישהו היה אומר לי שילדה בת שלוש מסוגלת להכיר את כל הכוכבים במערכת השמש – את השמות שלהם וחלק מהמאפיינים שלהם, כנראה שהייתי שולחת מבט "הלא מאמין" בו. היום כבר הייתי רק מנידה את הראש בהבנה.

(ציור של נועה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s