פעילות: הכרות עם ציירים והתבוננות בציוריהם

מצד אחד, הילדים שלנו עושים המון פעילויות הקשורות לאומנות, בגנים ובבתי הספר. הפעילויות האלו טובות וחשובות. אבל מצד שני, אני הייתי רוצה שהם יכירו יותר את יסודות האומנות, את האומנים ואת ציוריהם.

אומנם הבנות הגדולות שלי מכירות כבר חלק מהציירים מהספרים שהקראתי להן, אבל רציתי ללמד אותן גם את הדבר הבסיסי והפשוט ביותר – להתבונן בציור, ללמד את היכולת להסתכל עליו, לזהות את המאפיינים היחודיים שלו ולקשור את שם הצייר לציור שלו.

למטרה זו, בחרתי את הציירים שאני אוהבת במיוחד ובין הציורים שלהם, בחרתי את אלו שיכולים לעניין את הילדים.

הדפסתי את כל התמונות שצריך למשימה זו, בחנות הצילום.

שלב א – הכרות עם הצייר אייבזובסקי

הנחתי את הצילומים הפוך, כך שנועה לא תראה את התמונה.

"היום אני רוצה להכיר לך את הצייר אייבזובסקי. אמא שלך (אני) מאוד אוהבת אותו."

הפכתי את הצילום והראתי לה את התמונה של הצייר.

"למה הזקן שלו "כזה"?", הייתה השאלה הראשונה ששאלה נועה.

"…כי בזמנו, לפני כ-150 שנה, זה היה באופנה…", עניתי.

"אייבזובסקי הוא צייר רוסי מאוד מפורסם. הוא צייר בעיקר ים. הוא היה אחד הציירים הפוריים ביותר וצייר בחייו בערך 6000 ציורים."

לאחר שהיא הסתכלה בעיון בתמונה של אייבזובסקי, הפכתי גם את הציור שהוא צייר ושמעתי "ואו!" בתגובה.

"בחירה מוצלחת", חשבתי לעצמי.

"לציור קוראים "ספינה בים הסוער" ".

שאלתי את נועה שאלות מכוונות:

יש אנשים בספינה?

את חושבת שהם מפחדים?

מה גורם לך להבין שהם לא מפחדים?

באילו צבעים השתמש הצייר כדי לצייר את הים?

את מזהה את הסירה? ניסינו לנחש מה היא עושה בתוך הים.


גם תמר, בת השלוש, נראה שהתרשמה מהציור. "ים וספינה!", הכריזה בהתלהבות.

"סערה, זה מסוכן להיות בים! את רוצה להפליג גם בתוך הספינה?", שאלתי אותה.

כמובן שהיא ענתה "כן".


שלב ב – הכרות עם הצייר ניקולאי בוגדנוב בלסקי

כמה ימים לאחר מכן, הכרתי לבנות את הצייר ניקולאי בוגדנוב בלסקי.

ניקולאי בוגדנוב בלסקי היה גם צייר רוסי, שצייר בעיקר נופים כפריים.

(דיוקן עצמי)

"אני רוצה להראות לך את הציור שהוא צייר ותגידי מה את חושבת עליו", ביקשתי מנועה.

הפכתי את הציור כך שנועה תראה אותו.

(דיוקן – "בפתח בית הספר")

"הצייר צייר את עצמו בכניסה לכיתה, בבית הספר", הוספתי.

"ואו, הבגדים שלו ממש בלויים!", אמרה נועה. היא המשיכה להסתכל בלבוש שלו ולהבחין בעוד ועוד פרטים. "זה הנעליים שלו?!"…..

"היה לו מזל. רק לא מזמן פתחו את בתי הספר – לעניים. אולי אם היה חי לפני 100 שנה, לא היה יכול ללמוד בבית הספר ואחר כך להמשיך ללמוד ציור. היינו מפסידים צייר…"

סיפרתי לה גם קצת על הלימודים בבתי הספר באותה התקופה.

"הילדים, בתקופה זו, למדו רק 3-4 כיתות. הם למדו חשבון, קרוא וכתוב ואולי עוד מקצוע או שניים".

דננו על עניים ועשירים בתקופה הצארית ברוסיה. "אני מקווה שהוא התעשר", אמרה נועה כשהיא בוחנת את הדיוקן העצמי בו הצייר לבוש בחליפה יפה.

תוך כדי השיחה שלנו, שאלתי אותה שאלות מכוונות לגבי הציור:

איך הילד מרגיש?

האם הוא חושש?

את חושבת שהוא עני או עשיר?

איך את חושבת – הוא יכנס לכיתה או לא?

אחרי שסיימנו לדבר על הציור הראשון, הצגתי לנועה ציור נוסף של בוגדנוב בלסקי, "חשבון בעל פה".

"ואו, המורה לבוש ממש יפה, בחליפה", הבחינה נועה.

"את יודעת שזה מורה אמיתי. קוראים לו סרגיי (רצ'ינסקי). הוא היה עני, הפך להיות פרופסור מתמטיקה ובוטניקה במוסקבה, ואחר כך חזר לכפר שלו והקים בית הספר עם לינה, עבור ילדים עניים".

שאלתי את נועה שאלות, תוך כדי השיחה שלנו:

איפה נמצאים הילדים?

מה עושים הילדים?

מה את חושבת שהילד לוחש למורה?

תסתכלי על הילדים שליד המורה, מה הם עושים? (את חושבת שהם מנסים לשמוע את הדברים של הילד הלוחש לו באוזן?)

דרך אגב, הפתרון של התרגיל על הלוח הוא גם מעניין:

(10²+11²+12²+13²+14²)/365=(100+121+144)+(169+196)=(365+365)/365=2


שלב ג – הכרות עם הצייר איבן שישקין

…פרופסור איבן שישקין בשבילכם. זהו צייר רוסי מאוד מפורסם שיצירותיו הוצגו בתערוכות בפריז, בוינה ובמוסקבה.

הוא לימד באקדמיה לאומנות בסנט פטרסבורג.

שישקין צייר בעיקר טבע.

("גשם ביער אלונים")

אחת היצירות היותר מפורסמות שלו היא "בוקר ביער אורנים".

כל ילד שגדל בברית המועצות הכיר את הציור הזה.

הציור הזה נמצא היום בגלריה טרטיאקוב במוסקבה, והופיע גם בספרי לימוד, וגם על עטיפות שוקולדים.

"אני אגיד לך את שם הציור אחר כך", אמרתי לנועה.

שאלתי את נועה את השאלות הבאות, לפני שחשפתי את שם הציור:

תנחשי, איזה חלק ביום מתואר בציור – בוקר, צהריים או ערב? (היא לא ניחשה נכון)

"זה בוקר. איך את יכולה לראות שזה בוקר?"…

דננו קצת על הדובים – האם זו משפחה? מי הם – אמא, אבא, אחים, אחיות?

סיפרתי לה שאת הדובים צייר צייר אחר, ולא שישקין. קראו לו סביצקי.


סך הכל, הרגשתי שהפעילויות הקצרות האלו היו מוצלחות מאוד. נועה, ואפילו תמר, התעניינו מאוד בציורים.

אחרי "הכרות רשמית" עם הציורים, הנחתי אותם על המזנון בסלון, בתוך סלסלה, ומדי פעם המשכתי לספר לילדים ולהוסיף פרטים נוספים עליהם.

מדי פעם גם הבנות הגדולות שלי (!) שאלו שאלות על הציורים וכך לאט לאט, במשך שבוע-שבועיים, כל המשפחה נחשפה לאומנות.


"אמא, למה הילד, שבכניסה לכיתה, מחזיק ביד את המקל?", שאלה אותי נועה.

…. ואתם, קוראי הבלוג היקרים, יודעים למה? אני לא מצאתי עדיין תשובה לשאלה שלה. מקווה שתעזרו לי לענות לה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s