פעילות: הכרות עם סגנון באומנות

נועה שלי הביאה שוב ציור שהיא העתיקה מציור אחר.

אומנם היא מעתיקה מאוד יפה, אבל החלטתי להגיד לה את האמת: "נועצ'קה, ציירים אמיתיים מעתיקים דברים מהטבע או מדמיינים ומציירים את הדברים שדמיינו."

….מכאן נולד הרעיון להעביר לה סידרת שיעורים על סגנונות ציור. החלטתי להתחיל עם ציור בסגנון "טבע דומם".

"טבע דומם" הוא סגנון ציור בו האומן משתמש באובייקטים שונים – טבעיים או מעשי אדם – כגון: צמחים, פרחים, פירות, כלי בית וכדומה. הוא מסדר את האובייקטים ויוצר מהם קומפוזיציה.

אפשר ליצור קומפוזיציה עם סמליות מסוימת. לדוגמא, ציור של Pieter Claesz שנקרא "Still Life with Oysters"

הציור מציג את הניגודיות בין כלים יפים והבלגאן שמשאירים האנשים אחרי הארוחה.

הציורים היותר מפורסמים שצויירו בסגנון זה, הם:

"The Basket of Apples", Paul Cezanne, "טבע דומם עם תפוחים ואגסים", פול סזאן

"Living Still Life", Salvador Dali

"חיים בדומם", סלבדור דאלי

"32 Campbell's Soup Cans", Andy Warhol"

32 פחיות מרק", אנדי וורהול

Basket of Fruits, Caravaggio"

סלסלת פירות", קאראווג'יו

Sunflowers, Vincent Van Gogh

ציור מתוך סידרת ציורים "חמניות", וינסנט ואן גוך

"ואו, איך הוא צייר את זה?!", נועה התרשמה דווקא מהציור הזה, של

Levi Well Prentice ,"A basket of Apples"

"תפוחים בדלי גיגית", לוי פרנטיס

לציור הזה יש סמליות. יש המון תפוחים בציור ואין להם מקום בגיגית. השפע הזה מסמל יבול טוב.

התפוחים מסמלים גם את אמריקה בה נהוג להשתמש הרבה בתפוחים לבישול ריבות ועוגות. הצייר, דרך אגב, הוא אמריקאי.

איך גורמים לארבע בנות, בגילאים שונים, להתעניין באומנות…

בעולם המושלם שלי, הילדות שלי – כולן – לומדות בגנים ובתי ספר מונטיסורים, בהם מלמדים את הילדים "לחשוב ולהתעניין", ובהם, בדרך כלל, יש פינת אומנות, או שמעבירים להן שיעורים על אומנות.

…או שהכרטיסיות שאני יוצרת בבית הן מושלמות, בגדלים שווים ולפי "הגודל המונטסורי" וכיתוב מודפס מתחתם.

…אבל אני לא חיה בעולם הזה. ילדים שלי הולכים לגנים ובתי ספר רגילים, ולא הקדשתי הרבה זמן להכנת הכרטיסיות עם התמונות של הציורים. הן לא מושלמות בשום צורה.

….כשאני תוהה: "איך אעביר את החומר לילדה, שפחות מעוניינת להקשיב? האם אצליח בכלל?", אני תמיד נזכרת במילים של חברה שלי, שעברה את תקופת הילדות והבגרות שלה באירופה: "אבא שלי תמיד גרר אותי ברחבי כל המוזאונים כדי להראות לי את הציורים. זה מה שהוא אהב." היום "הילדה" אוהבת אומנות… .

ואולי כדי לחזק עוד יותר את נקודת המבט שלי, אזכיר את הראיון שראיתי באחת התוכניות בטלויזיה, עם הזמר עברי לידר.

"אני דווקא לא אהבתי לנגן. תמיד רציתי לברוח לשחק בחוץ. הורים שלי הכריחו אותי…", הוא אמר בראיון.

יצא ממנו יופי של אומן שמנגן ושר.

בעידן הדיגטלי, אנחנו, ההורים, צריכים להיות קצת יותר יצירתיים כדי לגרום לילדים להתעניין ב"משהו שדורש מחשבה".

מבחינתי – "כל האמצעים כשרים" כדי להביא את הילדים שלי למצב "ההתעניינות".

אז איך אני עושה את זה?

שירן, גיל 10

עכשיו אנחנו בתקופת החופש הגדול. חברה של שירן באה לישון אצלה.אני לא נמצאת בבית.שירן מתקשרת אלי.תוך כדי שיחה על "הדברים שבשיגרה", אני מנסה את מזלי: "אתן רוצות שאני אסכים לכן שוב לעשות מסיבת פיג'מות?!". שמחה גדולה נשמעת בטלפון ברקע. "בשביל זה, תצטרכו לבצע כמה משימות אומנותיות ביחד", אני מוסיפה. …כל השאר זה היסטוריה.

נועה, גיל 7

נועה נמצאת עדיין בגיל שהכל מעניין אותה.בשבת בבוקר, כשכולם עדיין ישנים, ניצלתי את השקט כדי לעבור עם נועה על הציורים של טבע דומם. הסברתי קצת על כולם – איזה דברים מאחדים אותם ואיזו סמליות יש בחלק מהציורים.מאוחר יותר, הזמנתי לנועה חברה הביתה וביקשתי מאמא שלה, להגיד לה, לפני שהיא יוצאת מהבית, שהיא מגיעה ל"פעילות אומנותית". כך היא הגיעה "מוכנה מראש" וישר ניגשנו לפעילות.

מעיין, גיל 14

מעיין כבר לא נמצאת בגיל של "המוח הסופג" (0-6 בערך), לפי גישת המונטסורי. עובדה זו מקשה מאוד להעביר לה כל דבר. …אבל, היא מושפעת מאוד מהסביבה וכל "מה שמתרחש בה", ואני מנצלת זאת.

ברגע שאני מתחילה ללמד את האחיות שלה, אחת אחרי השניה – היא מתעניינת. היא לומדת הכל בדרך עקיפה ו"כדרך אגב".

לדוגמא, אני מבקשת ממנה: "מעיין, את יכולה לעזור לבנות למצוא את הפגמים שבפירות, בציור של קרווג'יו."

"…דווקא יצא להן יפה", ציינה מעיין כשהיא עברה ונעצרה כדי לבחון את הקומפוזיציה שיצרה שירן.

הקומפוזיציה נשארה מוצגת, בראווה, על השולחן.

כך היא הגיבה גם כאשר בחנה את הקומפוזיציה של אחותה השניה. מבחינתי, זה מספיק.

העברתי את השיעורים לבנות כל גיל בנפרד.

אביזרים

ציורים מפורסמים של טבע דומם, שהדפסתי בחנות צילום עשיתי להן למינציה.גזרתי ורשמתי את שם הצייר והציור מתחת לכל תמונה.למרות שיש לי מדפסת בבית, אני מדפיסה לרוב בחנות צילום כי איכות התמונה שיוצאת משם לא משתווה לאיכות התמונה שיוצאת ממדפסת בייתית.

הפעילות

1. פיזרתי את הציורים על השולחן. הצבתי את הציור "החמניות" של ואן גוך מתחת לאגרטל עם זר חמניות.

2. סיפרתי לבנות על סגנון באומנות – טבע דומם. עברתי איתן, בקצרה, על כל הציורים – נקבתי בשם הצייר, ביקשתי שיגידו באיזה אובייקטים בחר כל צייר להשתמש.הסברתי את הסמליות שמאחורי הציור "תפוחים בדלי גיגית".בעיקר אפשרתי להן להתבונן בציורים ולשים לב לפרטים."עוד מעט נשפך לו המים…אבל לא נשפך. …גם הסכין – עוד מעט חותכת….גם מהכוס עוד מעט נשפך….", מלמלה חברה של שירן תוך שהיא מתבוננת בציור של סלבדור דאלי.בציור של קאראווג'יו, ציינתי: "שימו לב, הסלסלה עומדת ליפול…".3. "עכשיו משימה מספר אחת: אתן צריכות להסתכל בציור של קארוואג'יו ולהבחין בכל מיני נזקים שיש בפירות ובעלים שלהם. צריך למצוא לפחות שלושה.אפרסק – נזקי עשתפוח – חורים מתולעיםאגס – נזק מחרקיםתאנים – התאנים הסגולים בשלים ומחורצים. על עלה תאנה – נגע פטרייתי.ענבים – על עלה ביצי חרקיםאחרי שהבנות סיימו לחפש, הראתי להן את הנזקים שהן לא מצאו וסיפרתי ש"יש האומרים שבאמצעות הנזקים האלו הצייר רצה להמחיש את השחיתות של הכנסייה, שמצד אחד, נראת מאוד יפה, כמו סלסלת הפירות הזאת, אך כשמסתכלים לעומק, רואים עד כמה הנציגים שלה מושחתים."4. עברנו למשימה מספר שתיים. ביקשתי מהבנות להרכיב קומפוזיציה משלהן.חייבת לציין שהבנות מאוד נהנו מהשלב הזה.

רעיונות להרכבת הקומפוזיציה

– לאסוף כמה שיותר אובייקטים שאנחנו לוקחים, בדרך כלל, בתיק, לדוגמא: ארנק, נייד, אודם, iPod, מברשת שיער, מגבונים, מראה. לשים על השולחן תיק ולסדר את כל המוצרים כאילו שהם נופלים מתוך התיק. לדון תוך כדי על איזון וניגודיות.- אפשר לספר סיפור באמצעות האובייקטים: כרטיס טיסה או אוטובוס, רשיון נהיגה, מטבעות… .- לסדר אובייקטים ממתכון – אריזה ריקה מקמח, סוכר, מפזר מלח, קערה, פירות, כפיות מדידה, חתיכות חמאה.- לסדר פירות בקערה מפלסטיק.- לעטוף כיסא או כסא קטן בבד ואם אתם יכולים, גם האירו אותו מצד. השתמשו ברקע שחור.- לקמט מפה ולשים אותה באמצע השולחן. שימו באמצע אובייקט לא צפוי – חלק מאופניים, צמח מת עם קווי מתאר מעניינים או כלי נגינה.5. עברנו למשימה מספר שלוש – לצייר את הקומפוזיציה שהרכיבו.צוות "בנות 10" הרכיב את הקומפוזיציה שנקראת "מסיבה" (מסיבה מהולה בעצב של קורונה, אותה מסמלת המסיכה):

צוות "בנות 7" הרכיב את הקומפוזיציה שנקראת "עוגה" (…בעצם אי אפשר להכין עוגה כי התפיח נגוס ואפשר להבחין שאין ביצים!):

6. משימה ארבע – המשימה הזאת התפצלה:"בנות שבע" עברו לצייר את הקומפוזיציה שהרכיבו."הכמעט מתבגרת שלי" (מ"בנות עשר"), שירן, ביקשה שלא לצייר.טוב, היא כבר לא בגיל "הציורים", אז לא התעקשתי, אבל…החלפתי לה ולחברתה את המשימה, למשימה הבאה: "אתן צריכות לבחור שלושה ציורים מתוך ציורי הטבע הדומם ולספר לי למה בחרתן אותן". הבנות מאוד שמחו והסתגרו בחדר תוך שהן דנות בינהן על "הא ודא" …..היה מאוד מעניין לשמוע למה הן בחרו את הציורים שבחרו – הן הרגישו בדיוק את מצב הרוח שהציורים שלהן שידרו: "הציור הזה (של אנדי וורהול) משדר שימחה ושובבות…גם ציור החמניות בצהוב מזכיר את השמש ואת השמחה…."."בנות שבע" ציירו את הקומפוזיציה שלהן:

כשהן ציירו ביקשתי מהן לשים לב לאיזה קווים הם רואים ואיזה לא רואים, לדוגמא: "האם את רואה את הצד השני של החלב?"…"…אם לא, אז אל תציירי אותו…".7. אחרי הפעילות הזאת (כמו גם בפעילות אומנות אחרת), הציורים עברו לסלסלה שמוצבת על המזנון שבסלון. מדי פעם, הבנות המשיכו לגשת לסלסלה זו ולדפדף בין הציורים. כך הן עשו, מבלי להתכוון, "חזרה על החומר".ברגע שראיתי ניצוץ התעניינות בציור, אני ישר ניגשתי וסיפרתי עוד פרטים על הציור שבו הבת שלי התעניינה.

כמובן שנועה, בת השבע, יותר פתוחה ומתעניינת בסלסלת האומנות שבסלון. היא זאת שניגשת אליה בדרך כלל.אך גם הבנות הבוגרות שלי, ברגע שהן נמצאות עם נועה בחדר, שומעות את הדיונים שלי איתה, ולומדות.כך, בצורה בלתי אמצעית, אני יוצרת אווירה של "טיול במוזיאון", "חופשה" ו"העשרה" לילדים שלי. "הטיול" יכול להימשך חמש דקות בלבד, ואף פחות, אבל "החותמת" שהן מקבלות בעקבותיו, היא לכל החיים.