משחק "חצי פיצה" ללימוד שברים

לא מיהרתי להמליץ על המשחק הזה. אחרי שחוויתי קושי גדול להסביר לבתי הבכורה את נושא השברים, חשבתי לעצמי ש"אף ילד שפוי לא ירצה בזמנו החופשי לשחק במשחק השברים" (גם לא הורה).

כבר אומרת לכם – "טעיתי".


הזמנתי את המשחק הזה כי רציתי שהילדים שלי – השניה והשלישית במספר, יחוו את השברים "אחרת".


הכל התחיל כשהתחלתי לזהות את ניצני הפחד מנושא השברים אצל שירן, בת ה-10. היא לא רצתה – בשום פנים ואופן, לשבת וללמוד איתי את נושא השברים. הייתי חייבת "לשבור את הפחד הזה" ולהראות לה ש"השד לא מפחיד כל כך".

"את יודעת מה? אם אני אזמין משחק שדומה לשברים, משחק פיצות, את תשחקי איתי?", שאלתי אותה ברגע אחד של הברקה. שמעתי "כן" כתשובה ולא האמנתי לגודל ההצלחה שלי.


אני אתוודא בפניכם – אני לא אוהבת לשחק במשחקים, באף משחק – חוץ משחמט. … אבל כאן החלטתי להתאמץ – למען הילדות שלי.

כמו בכל משחק, לוקח זמן ללמוד את חוקי המשחק. …אבל אני אקל לכם על העבודה, באמצעות הוידאו הזה.


כבר מהתחלה אהבתי את זה שהמשחק מחולק לרמות. התחלנו לשחק ברמה הכי קלה – בחרנו רק כרטיסיות עם נקודה אחת עליהן (יש רמות נוספות – של שתיים ושל שלוש).

כמו שחשבתי, זאת הייתה החלטה נכונה, הילדים למדו צ'יק צ'ק את כללי המשחק, ניצחו, התלהבו וכך סללנו את הדרך לאהבת השברים – דרך הרכבת פיצות זהות.

לקח כחודש-חודשיים עד שהעזתי להוסיף למשחק את הקלפים המלבניים בתור "ההזמנות של פיצות". בקלפים אלו היו רשומים הערכים המספריים של ההזמנה, ולא רק ציורים כפי שהיה מקודם ("תרכיבי את ההזמנה – 1/2 פיצה עם עגבניות").

גם בקלפים האלו, של ההזמנות, בחרתי את רמת המשחק הכי נמוכה – נקודה אחת, המסומנת על כל קלף.

דוגמאות להזמנות פיצה (שימו לב לנקודה לבנה בצד שמאל של הקלף, המסמלת את הרמה שלו. כל הקלפים עם שתיים או שלוש נקודות נשארו בצד):


לנועה, בת ה-7, הסברתי את נושא השברים תוך חמש דקות. "למטה, בשבר, כתוב לך לכמה חלקים חילקו את הפיצה, לדוגמא ל-4. אחיות שלך אכלו 3 חלקים והשאירו רק 1."

את רוצה לכתוב לרוני, חברה שלך מכתב – "תבואי מהר, נשאר רק חלק אחד." איך תכתבי בלי מילים, במספר? – 1/4"


לא השתמשתי בביטויים כמו "מונה" ו"מכנה", אלה ב"חלק x מתוך y", "כמה סך הכל יש לנו? בואי נרשום למטה".

בנוסף, אם היא לא הצליחה לחבר את ההזמנה, הראתי לה איך היא יכולה לחבר אותה. לא דרשתי "לבדוק" או "למצוא" לבד. חיברתי אותה עבורה, והסברתי.


תוך כדי המשחק, המשכתי לצייר לה פיצות שלמות ו"לחתוך" אותן לפי השבר. היא הבינה מהר מאוד את העקרון ולקראת סוף המשחק הראשון, כבר לא הייתה צריכה את עזרתי כדי לבחור את הפיצה הנכונה, לשבר שהיה לה ביד.

זה מדהים כמה מהר לומד ילד שעוד לא הספיק לפתח פחד מהשברים.


אנחנו עדיין ברמה הראשונה של המשחק, אבל אני כבר מאוד ממליצה עליו.

הדבר המיוחד בו הוא זה שהוא מפתח "חשיבת שברים". הילדים לומדים מהר מאוד "מה זה שלם" (4/4, 2/2) , מה זה חצי (2/4, 1/2) והכל בלי מאמץ גדול מדי. הם רוצים לנצח ולכן מתאמצים "למצוא" ו"להבין".

לי, כהורה היה הרבה יותר כיף לשחק וללמד אותן דרך המשחק הזה, מאשר "לעבוד איתן בחוברת". …ותאמינו לי, גם אני התגברתי, דרכו, על "הפחד מהשברים".


קניתי את המשחק באתר הזה: bandu, אבל אפשר למצוא אותו באתרים נוספים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s