ספר "טיול על המטאטא"/ טרי סלואט

"אחת ממריאה, שתים עפות, שלוש מכשפות מבצעות הקפות…."

"על מה חשבתי כשקניתי את הספר הזה? היום, לא הייתי קונה אותו". כך אמרתי לעצמי, כשאני מוציאה את הספר הזה מהבוידעם אצלי בבית. "כל המכשפות האלו….מקושקש כזה….ולאן הן עפות בכלל?! יש להן מטרה כלשהי, למכשפות האלו?"

…. אבל משהו באיורים של הספר הזה, בכל זאת, משך אותי. "המשהו" הזה, גרם לי להביא אותו לתמר, בת ה-4, ולנסות להקריא לה אותו.

להפתעתי, הוא הפך אצלה ללהיט.


הספר מתחיל כששלוש מכשפות יוצאות לטיול על המטאטא. כל פעם מצטרפת אליהן מכשפה אחת נוספת. כך מספרן מגיעה עד 10. כשהמספר מגיע עד 10, מתחילים לקרות אירועים שגורמים למכשפות ליפול או להיעלם מהמטאטא, אחת בכל פעם, ומספרן יורד שוב, עד אחת. הסיפור מסתיים כשמכשפה אחת דוהרת על המטאטא אל מול הירח.

במבט הראשון, הספר מלמד לספור עד 10 ולחסר, בדרך הטבעית. …אבל הוא לא "רק".

אחרי שקראתי אותו מספר פעמים (כל יום! על פי בקשת הילדה), הבנתי שמלבד לימוד הספירה, הוא מפתח גם את הזכרון של הילדים. הילדה שיננה את כל השורות שבספר והקפידה לחזור אחריהם או להשלים את חלקם בזמן שהקראתי לה את הסיפור. הדבר תרם לבטחון העצמי שלה ועל הדרך, גם העשיר את השפה שלה.

זה אכן היה גילוי מפתיע עבורי, כי בעת הדפדוף הראשוני שבספר, ראיתי רק "מכשפות שמרביצות ומקללות", אבל אחרי שבתי למדה מה זה "הקפות", "קטטה, "רחש", "בחש" – שיניתי את דעתי.

בהתחלה חשבתי שהספר מיועד לילדים קטנים, עד גיל 6, אך גם כאן הופתעתי לטובה. נועה שלי, בת ה-8, אהבה אותו גם. כשקראנו אותו ביחד עם אחותה הקטנה, היא עצרה את הקריאה כמעט בכל עמוד, כדי לבדוק את האיורים המהממים של רוזלינד בונד. בכל פעם היא גילתה פרטים חדשים ומעניינים – "תראו, כתבו 5 עם השיער שלה…., אני יודעת מי דוחפת על המטאטא! … זאת! (מצביעה עליה). …תראו למה היא הפכה את האף של המכשפה הזאת!…".

הבנות גם בחרו, כל אחת את המכשפה שתייצג אותן, וכשקראתי את הספר, עכבו אחרי מכשפות אלו בלהיטות.

"זאת תמר!", הכריזה תמר, כשהיא מצביעה על המכשפה המוזרה, שחובשת מסכה חומה על העיניים, ושבהתלהבות יתר יורדת (ראשונה, יש לציין), אל הקבר. אחריה יורדות עוד חמש מכשפות. אנחנו תמיד עוצרות כדי לספור אותן.

אני חושבת שחלק מהחיבור שלי ושל הבנות לספר נוצר מכך, שהוא מצליח, בכל פעם כשאנו הופכים עמוד, ליצור אווירה קסומה, איזוטרית במקצת, ולהכניס אותנו, האנשים הפשוטים, והצופים מהצד, לעולמן של המכשפות האמיתיות, השובבות, הכל כך שונות אחת מהשניה. זה לא דבר של מה בכך.


"תשע עוברות להרביץ בקטטה

אחת מתהפכת על שפיץ הפיסגה

שמונה תוקפות זו את זו בכישוף

אחת מתפוגגת

ועפה בפוך…"

נ.ב

כשאני מקריאה את הספר, אני משנה אינטונציות, לוחשת, צועקת, בוחשת עם היד. אני גם מאפשרת לילדה לסמן עם היד את הההקפות או להראות עם האצבע איך היא מחליקה על פני הדרקון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s