ספר "הענק וגנו" /אוסקר ויילד

"האם היית מקריא לילד שלך ספר מושלם, אבל ברוח נצרות?", שאלתי את בעלי לפני שפירסמתי את הפוסט הזה. הוא רק משך בכתפיים וענה: "יש עוד ספרים יפים. אוסקר ווילד היה גם אנטישמי."

אני לא אשכנע אתכם להקריא את הספר "הענק וגנו" לילדים, אבל תזכרו שהרבה מהסופרים הגדולים, בני זמנו, כמו דוסטויבסקי או גוגול, היו גם הם אנטישמים.

הבעיה של הספרים דאז היא גם שהם לא חסכו מילד תאורי זוועה כמו שניתן למצוא גם בספר הזה:

"כי כפות ידי הילד נקובות היו במסמרים, וגם ברגליו היו נקבי מסמר. " מיהו שהעז לפצוע אותך?" זעק הענק, "אמר לי למען אקח את חרבי אהרגנו!"…" .

(יש גרסאות של הספר שמדלגים על החלק הזה. אצלי בספר החלק הזה קיים.)

אני מקריאה לילדים שלי גם ספרים כאלו.

בראיה שלי, הקראת ספרים כגון אלו חושפת את הילדים לתרבות ששונה משלהם, ומרחיבה את האופקים.

לגבי "תאורי הזוועה" שבספר, ושקיימים גם בשאר האגדות, כמו באגדות של "האחים גרים", לילדים שלי אף פעם לא היו "תופעות לוואי" נפשיות מהם. הם לא חלמו עליהם, לא תשאלו אותי עליהם (מעבר לזמן הגיוני) וגם הפעם – דילגו על נושא המסמרים והתעניינו רק במוות: "למה הענק עלה לגן עדן? מה הוא הזדקן?! ולמה הילד בכלל לוקח אותו?!".

הספר הזה יכול לעניין ילדים בכל גיל, אבל הוא הכי מתאים לגיל של נועה שלי, בת ה-8. היא הייתה מרותקת כשהקראתי לה את הסיפור.

הספר הזה מרגש, מעניין, קצת נאיבי, ולפני הכל, הוא כתוב בכישרון רב. הלוואי וכל הספרים, שהילדים שלנו נחשפים אליהם, היו כתובים כמוהו.

כשהקראתי את הספר הזה לתמר בת ה-4 (היא ביקשה), גם בתי המתבגרת, שירן, לקחה את הצלחת עם האוכל שלה, והתיישבה לידנו כדי לשמוע אותו. ראיתי גם את בתי הבכורה מאזינה לו, תוך עיסוקיה במטבח.

הסיפור מספר על הענק שהיה שייך לו גן מאוד יפה עם ציפורים מצייצות, עצי פרי מלבלבים ופרחים פורחים. אחרי בית הספר, נהגו להגיע אליו ילדים, ושיחקו בו בהנאה רבה.

הענק, שעזב את ביתו למשך 7 שנים, חזר אליו וסילק את כל הילדים מגנו. הוא גם בנה חומת אבנים מסביב לביתו כדי שאף אחד מהם לא יוכל לעבור אותה.

הגן נשאר שומם ובמשך כל השנה שרר בו רק חורף קר.

הסיפור מסתיים בטוב – ליבו של הענק מומס והילדים חוזרים לשחק בגן שלו. אבל אני לא אחשוף בפניכם איך הלב שלו הומס, ואאפשר לכם להנות מההפתעה.

הספר הזה עובד גם להצגות.

אני לא יודעת איפה מוכרים את הספר הזה (אולי בהוצאת "מודן"?), אבל כדאי לכם למצוא אותו, או אפילו לקחת אותו מספרייה ולהקריא לילדכם.

והנה לכם ציטוט מהספר, לסיומת:

"רק השלג והכפור היו שמחים ומאושרים. "האביב פסח על הגן הזה," קראו בחדוה, "ואנו נוכל לחיות כאן כל השנה!"

השלג כיסה את העשב בשמיכתו הלבנה, הגדולה והכפור צבע את כל העצים בכסף.

אז הזמינו השלג והכפור את רוח הצפון להתארח בגינם, והוא בא. עטוף היה פרוה, וכל היום נשף בארובות."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s