טוב, זה קצת מצחיק לכתוב המלצה על ספרי ילדים של מרשאק, אוסטר, צ'וקובסקי ופושקין, סופרים, שכל ילד שנולד בברית המועצות מכיר. ובכל זאת, מכיוון שאלו הם ספרים מתורגמים, חשבתי שיש מקום להמליץ עליהם.

התלבטתי המון זמן לפני שקניתי אותם. שאלות כמו "ילדים שלי קצת מבינים רוסית. אולי להקריא להם את הספרים בשפת המקור?", "האם התרגום נעים לקריאה?", "99 שח ספר אחד?! ואם הוא לא שווה את המחיר?", "איזו קלאסיקה לבחור ראשונה? כל הספרים נראים לי טובים ומעניינים!", עלו כל פעם שנזכרתי ברכישתם.

"אלו הם ספרים על טוב ורע, חלקם עם הומור. הם מתייחסים לילד כאל בן אדם בוגר. אולי ילדים שלי לא יבינו בכלל".

בגלל כל ההתלבטויות האלו לקח לי כמה חודשים טובים כדי להחליט מה לעשות. בסוף הבנתי שאם אני מתלבטת כל כך הרבה זמן, אז כנראה שאני מאוד רוצה אותם… וקניתי. קניתי ישר חמישה ספרים.

לא הצטערתי על הרכישה שלהם. אף אחד מהם לא אכזב אותי. והם אפילו הפתיעו לטובה. התרגומים מצויינים. האיורים מושכים ביופיים. (תפסתי את תמר, לא פעם, מעלעלת בספר ומסתכלת בעיון על כל ציור וציור בו) והילדים שלי התחברו אליהם ונהנו לקרוא אותם.

אתחיל בהמלצה על הספר "עצות מזיקות לבנים ולבנות" של יבגני אנטוננקוב.

הומור עצמי זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים של בן אדם. והכל מתחיל בילדות. אם הילד יכול להסתכל על עצמו ולצחוק על הדברים השובבים שהוא עושה ולקבל בהבנה תגובות של אחרים למעשים אלו, כנראה שיגדל להיות בן אדם בריא בנפשו, בעל יכולת לבקר את עצמו בצורה בריאה.

אני ונועה (בת ה-8), ממש צחקנו בקול רם מהשירים שבספר. אני אפילו מתקשה לבחור לכם ציטוט מהספר מכיוון שכל כך אהבתי את כולו. פשוט אצטט לכם את השיר הראשון:

אם טעית קצת בדרך
אל תגיד מה כתבתך,
או שתוך שעה בערך
שוב תגיע לביתך.
פה צריך לנהוג בשכל:
תספר שאתה גר
בהאיטי תחת דקל
או עם קוף בזנזיבר.
ילד שטעה בדרך,
אם הוא לא אידיוט מושלם
לא יחמיץ סיכוי רב-ערך
לטיל קצת בעולם.

בספר זה אתם נחשפים גם לאיורים של יבגני אנטוננקוב. בלי איורים אלו, הספר היה, חד משמעית, מאבד מיופיו. איזה כיף שיש מאיירים כאלו!

נהננו לקרוא גם את הספר "לא בא בחשבון" של אותו הסופר. הייתי ממליצה עליו למישהו שיש לו ילד שאוהב חשבון, כמו נועה שלי, או למי שרוצה שהילד שלו יתחיל לאהוב חשבון.

הספר מעלה מוטיבציה של הילד לפתור בעיות חשבון בכך שהוא מציג בעיות שהילד יכול להזדהות איתן. רוב הסיכויים שהילד גם יחייך כשיקרא אותן.

שוקי התינוק צורח כמו פסיכופת 5 שעות ביממה וישן כמו בול עץ 16 שעות ביממה. ביתר הזמן הוא נהנה מן החיים בכל האמצעים שעומדים לרשותו. כמה שעות ביממה נהנה שוקי התינוק מהחיים?"

חלק מהצלחת הספר אני מייחסת לאיורים המצחיקים של סרגי גברילוב. בזכותם, הספר לא נראה כמו "עוד ספר חשבון" ומצליח בכך לבלבל את הילד, ואף את ההורה.

ועכשיו נעבור לשני ספרים שתמר שלי (בת ה- 4 וחצי) אהבה … אבל "ממש ממש" אהבה:

"מה זה טוב ומה זה רע?" של ו. מאיאקובסקי ו"למה לירח אין אדרת" של סמואל מרשק. שני הסופרים הינם מאוד מפורסמים בברית המועצות לשעבר.

נתחיל ב-"מה זה טוב ומה זה רע":

חלק מאחריות שלנו, כהורים, היא ללמד את הילדים "מה זה טוב בחיים" ו" מה זה רע".

הספר הזה עושה עבודה מצויינת ועוזר לילד להבחין בין מעשים טובים ורעים. אחרי קריאתו, כל מה שנשאר להורה הוא להרחיב את הידע על "טוב ורע" בבית, לגבי מקרים אחרים שבחיים, ושלא מתוארים בספר.

אחרי שקראנו את הספר, כשתמר לא התנהגה יפה, הייתי שואלת אותה "זה טוב או רע, האופן שבו את מתנהגת?". תמיד קיבלתי את התשובה הנכונה.

אני ממליצה, בעת קריאת הספר, לעצור אחרי תאור המקרה, ולשאול את הילד/ה " מה את/ה חושב/ת – זה טוב או רע?". זה מעודד מאוד מחשבה. תמר מאוד נהנתה לענות על השאלה הזאת מבעוד מועד ולגלות, כשהמשכנו בקריאה, שהיא צדקה.

אם קשקשת בספרים

כי השתעממת,

בתנועה כולם אומרים: (כאן הייתי עוצרת ושואלת את תמר: "מה את חושבת שהם אמרו – זה טוב או רע?" והיא הייתה עונה לי: "רעעע" והייתי ממשיכה לקרוא)

רע מאוד, הגזמת.

האם כבר ציינתי שהתרגומים מצויינים?!

ועכשיו נעבור ל- "למה לירח אין אדרת":

למרות שאני מכירה הרבה סיפורים של סמואל מרשק, דווקא את הסיפור "למה לירח אין אדרת", לא קראתי. הספר הזה הייה הפתעה מאוד נעימה עבורי ובמיוחד בגלל שתמר שלי פשוט התאהבה בו (ילדה שמוכנה לעזוב טלויזיה כדי לקרוא אותו!).

הספר מספר על ירח שקפץ לחיט וביקש ממנו לתפור לו אדרת לשבת. החייט לקח לו מידות, אבל להפתעתו, כשהירח הגיע למדוד את האדרת שתפר, התברר שהוא השמין. וכך הירח המשיך לתפוח ולהפתיע את החייט במשך חודש שלם. החייט, מצידו, היה צריך לתפור ולהתאים מחדש את האדרת, עד שנמאס לו…. .

ושוב, מזל שסרגי גברילוב המוכשר אייר אותו.

וספר אחרון חביב, שקניתי, הוא ספר להורים שרוצים ללמד את הילד "ספרות טובה – מהי": "האגדה על בת הצאר ושבעת האבירים" של פושקין. זהו בעצם איבוד לסיפור על שלגיה של האחים גרים.

אני לא ארחיב על הספר הזה ועל פושקין, שהוא גאון ספרותי, אבל אסיים עם הציטוט ממנו:

ערב מסיבת כלולות,

והצארית – בשמלות

מול ראי- הסוד שלה

וזורקת לו מלה:

"כלום יפה וגם נאוה

אנכי בבנות חוה?"

הראי משיב דיווח:

"את יפה, בלא ויכוח.

עם זאת, בת הצאר נאוה

ויפה בבנות חוה".

בשמעה זאת היא קופצת,

אגרופים כבדים קומצת

וסוטרת בעצמה

ראי על החוצפה!"

האם ציינתי כבר שהתרגומים מצויינים?! 🙂

קניתי את הספרים באתר של הוצאת "קדימה".