איזה כיף היה לילדיו של אמנון אסף! גם אני רוצה שיקחו אותי לחפש אוצרות פרהיסטוריים בעמק החולה! … אבל חכו! כבר מספרת לכם את הכל.

אמנון אסף נולד ב-1928. כצעיר,ֿ הגיע לצפון כדי להתגייס לפלמ״ח. הוא שירת בפלמ״ח, נפצע באחד מאימוניו, החלים, וחזר רק כדי לשוב ולהלחם במלחמת העצמאות. אחרי שהשתחרר מהצבא, הוא השתתף בהקמת הקיבוץ מעיין ברוך. במעיין ברוך, בעצם, ההרפתקאה האמיתית שלו התחילה.

באחד הימים הוא יצא לסקל אבנים בשדות הקיבוץ וגילה שם אבני צור מסותתות. הוא חקר עליהם וגילה, לתדהמתו, שאלו הם אבנים פרהיסטוריים ששימשו את בני האדם הקדמונים שחיו במקום.

הוא המשיך לבוא, עם חבריו לקיבוץ ועם ילדיו (איזה כיף להם!), ולחקור את האזור הזה, ואת האזור של עמק החולה, ואסף עוד המון ממצאים מעניינים. בהתחלה, שמר ארגזים מלאים באוצרות מתחת למיטתו, אך בהמשך הגשים את חזונו, והקים את המוזיאון שחלם עליו – מוזיאון ״האדם הקדמון״. היום, המוזיאון הקטן שהוא הקים במעיין ברוך, הוא בעל חשיבות בינלאומית לפרהיסטוריה האנושית. חוקרים מהארץ ומהעולם מגיעים כדי לחקור את הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאים בו.

חשבתי שזאת תהיה סיומת נהדרת לשיעור מונטסורי 3 (על התפתחות בני האדם), לבקר במוזיאון זה עם הילדות שלי, ולהראות להן ״הוכחה" – "שכל מה שאמא מספרת להן הוא באמת נכון״.

הציפיות שלי מהמוזיאון הזה לא היו כל כך גבוהות, כי בכל זאת, זהו מוזיאון קטן. לפי התמונות באתר האינטרנט, הוא גם לא נראה אינטראקטיבי. נשאר לי רק לקוות שהבנות שלי ״יתחברו אליו״. שמחתי, לפחות, שכדי לבקר בו צריך להרשם מראש לסיור. ״אולי הסיור יחבר אותן למקום״, חשבתי לעצמי. … וצדקתי. (הסיור מתקיים כל שעה עגולה. כל הפרטים כאן.)

כשהגענו לשם, הושיבו את הבנות עם הילדים הנוספים בחצי מעגל. המדריך שהגיע, סיפר, בכשרון רב, כמה החיים של בני האדם הקדמונים היו שונים וקשים מאלו של האנשים היום. הוא סיפר איך הם הדליקו אש (לא עם שני אבנים!), איך אכלו, איך צדו (בעמק החולה!). לאחר מכן, עברנו בין המייצגים השונים במקום, עצרנו והוא הסביר לנו על כולם.

אסטרולופיטקוס, הומו האביליס, הומו ארקטוס, נאנדרטאל והומו סאפיאנס – כולם היו שם.

בין המייצגים הראשונים היו הגולגלות של בני אדם השונים והמדריך עשה השוואה בינהם. חלק מהגולגלות, דרך אגב, אמיתיות.

ראינו גם חלק של פיל קדמון.

אחד הדברים היותר מעניינים שסיפר המדריך הוא איך החוקרים מזהים את המטרה של החפץ הפרהיסטורי. לדוגמא, המדריך הראה אבן עם גומות שמצאו בעמק החולה והסביר שכיום, באפריקה, יש עדיין שבטים שמשתמשים באבן שנראת בדיוק כמוה (עם אותן הגומות) לשם המשחק.

המוזיאון מכיל, דרך אגב, תצוגה מאוד מרשימה של חפצים שהובאו מהשבטים באפריקה (החוקרים משתמשים בהם גם להשוואה). בינהם, ביצה של יען, שמשמשת את השבטים, גם היום, לאחסון מי שתיה.

כשסיפרתי לאימי על המשחק שראינו במוזיאון "הבן אדם הקדמון", מה גדולה הייתה הפתעתי כשהיא שלפה מהארון משחק, שנראה בול כמו המשחק שהכינו הקדמונים! (אל תשאלו איך הוא הגיע אליה!). הגומות שבמשחק הן גומות שתילה.

מייצג נוסף, מרשים מאוד, הוא שלד של אישה וכלב שקבורים זה לצד זה (יש להם העתקים בכמה מוזיאונים בארץ ובעולם). הגיל של האשה, ציידת-לקטת, הוא 15000 שנה בערך. היא חיה בעצם ״דקה״ לפני שציידים לקטים הפכו לחקלאים.

הקבורה של הכלבלב לצד האשה הוא הוכחה לכך שכבר אז בייתו חיות.

״דווקא היה מעניין״, אמרה בתי הבכור כשיצאנו מהמוזיאון. ״כן, מפתיע״, הוסיפה המתבגרת השניה במספר. ואני ״דווקא״ חשבתי שהחזרתיות אכן עובדת – בין אם זה בלימודים או בין אם זה בלהקנות הרגלי אכילה נכונים או בין אם זה בללמד את הילדים על הפרהיסטוריה האנושית.