בחופש הגדול, הרבה פעמים שמעתי אנחה של הורה ושאלה שבאה בעקבותיה: "נו, איך החופש הגדול, שורדים?" אז אני אענה לכולם: "חברים, אני לא סובלת, ואני לא שורדת – אני פשוט חיה את החיים הרגילים שלי, כיף לי מדי פעם וקשה לי מדי פעם. הכל בסדר. הבעיה היא אצלכם".

אני חושבת שהמשפט הזה, שנוטים להשתמש בו כל כך הרבה ובלי מחשבה, אינו מכבד את הילדים שלנו. אני לא סובלת עם בעלי (אחרת הייתי מתגרשת) ואני לא סובלת עם הילדים שלי (אחרת הייתי מחנכת אותם). תמיד יש מה לעשות כדי שיהיה לנו טוב יותר בקונכיה הזאת שנקראת "המשפחה".

אז למה "לא רע לי" בחופש עם הילדים?

1. כבר בתחילת החופש אני שואלת את עצמי – איזה פעילויות יסבו לי הנאה וגורמת להן לקרות. כל פעילות שאבחר לעשות עם הילדים, אוודא שכיף לי גם באותה פעילות. אני לא אוהבת, לדוגמא, פעילויות המוניות או לונה פארקים. ילדים שלי אומנם מבקרים בלונה פארקים במסגרת קייטנות, אך לא איתי. כשאני לא אוהבת פעילות מסוימת, אני גם אומרת את זה לילדים שלי. אני מצפה מהם לכבד את ההעדפות שלי גם.
2. בחופש אני לא מסיע את הילדים לחוגים ולא עוזרת בשיעורי בית לבתי הגדולה (אומנם אנחנו ממשיכים ללמוד, אך הלמידה היא חופשית יותר). הרבה יותר קל מיום רגיל.
3. טיפ חשוב שקיבלתי ואני מנסה ליישם בעצמי – להכין מערכת שעות של חופש. אני מראש מקציבה תקציב לחופש וביחד עם הילדים בוחרת פעילויות שנכנסות בתוך תקציב זה. לאחר בחירת הפעילויות אנחנו מוסיפים אותן ליומן של החופש. בנוסף, אנחנו מגדירים ביומן הזה את השעות שיוקדשו לשיעורי הבית או לחזרה על החומר בו הילד מתקשה בביה"ס. כולם יוצאים נשכרים מהתכנון: הילדים לומדים להתנהל עם תקציב שמוגדר מראש, הם לא מתלוננים אחר כך על סוג הפעילות כי הם אלו שבחרו אותה, הם לא מבקשים פעילויות נוספות כי הכל מוגדר מראש, בימים שאין בהן פעילות הם לא אומרים "משעמם לי, כי יודעים שמצפה להן פעילות ביום X – יופי של חופש לכולם. מערכת שעות מוצלחת ביותר מצאתי באתר של העמותה (המצויינת לא פחות) פעמונים: העמותה גם מציעה רעיונות מצויינים לפעילויות חינמיות לחופש. מוזמנים לקישור: פעמונים מערכת שעות
4. המסר שאני מעביר לילדים שלי הוא (והוא הפוך מהמסר שמעבירה להם הסביבה) – אני לא צריכה "להעסיק" אתכם. גם ילדים שלי דורשים פעילויות, אבל אני מסבירה להן שאי אפשר "לדרוש", אפשר רק "להציע". אם לא משנים את הגישה של הילדים, הדרישות האלו צומחות למימדים מפלצתיים….
5. אני לא מסכימה שילדים שלי ישתמשו במילים "משעמם לי". אני מסבירה להן: "אם משעמם לך, אז כנראה שאת משעממת בעצמך, תחפשי לך מה לעשות לבד", " אני לא ליצנית ולכן אני לא יכולה לשעשע אותך" , " יש עבודה בבית, בואי תמייני את הכביסה". לרוב, אחד מהמשפטים האלו עובד. הן עוזבות לא מרוצות, אך פתאום, כדרך פלא, מתפנות לעיסוקיהן. כמובן שלי כאמא יש אחריות לארגן את הזמן של הילדים שלי בחופש, אך אני בשום פנים ואופן לא צריכה "לשעשע" אותן כל הזמן הפנוי שלהן. …. ותמיד אפשר לבקש מהם לשעשע אותנו, ההורים….למה לא?! גם לנו לפעמים משעמם 🙂
6. כדי לא להרגיש שאני משרתת ומגישה אוכל מסביב לשעון (הדבר תקף יותר משלושה ילדים ומעלה), בחופש, אני מקציבה תקציב לארוחות צהריים בחוץ. בעקבות זאת, פעם או פעמיים בשבוע אנחנו אוכלים צהריים בחוץ. לא חייבים להשקיע המון כסף בארוחות אלו – אפשר גם להתחלק במנות (כמו שעושים בבית) וכולם יוצאים מרוצים. מדי פעם אני מבקשת מהילדים גם להכין ארוחות בוקר או סנדוויץ בעצמם, או להכין לעצמם ארוחת פיקניק, וכך גם מספר ארוחות בוקר בהן אני מגישה אוכל, יורד. חוק נוסף בחופש הוא "שימוש בכמה שפחות צלחות" . העדיפות לשימוש בצלחות היא רק לארוחת צהריים וערב.
7. אני אוהבת לבלות עם הילדים שלי. נכון, לא "כל הזמן". אבל אם אני מחליטה להיות איתן – אני "איתן". אני מדברת איתן, מקשיבה להן, נהנת ביחד איתן – אני פשוט איתן.
8. בחופש, אני מאפשרת לילדים שלי לקנות יותר דברי מתיקה מאשר ביום יום. הן נהנות מהם מאוד.

אז בואו, בחופש הזה, נכבד את הילדים שלנו – הם יכבדו אותנו בחזרה….