פגשתי את השכנה הנחמדה שלי והיא אמרה לי ששתי המעליות שלנו לא עובדות "משום מה". "אולי באו לעשות ביקורת מעליות מהחברה?" שאלתי בהיסוס. ….צחקנו ביחד. "את חיובית", היא אמרה לי. עניתי: "כן, משתדלת".

אני מאמינה בכל ליבי, שמחשבות חיוביות יוצרות מציאות חיובית.

כשהילדה שלי לא מתנהגת יפה, אני אומרת לה: "את הרי ילדה טובה! את לא (…עצלנית, עקשנית ומה שזה לא יהיה). זה לא מתאים לך להתנהג כך!" או "את ילדה חכמה, זה לא מתאים לך לקבל ציונים נמוכים….". זה תמיד מרגש לראות את השינוי בפנים של הילד כשאומרים לו את זה.

אני באמת מאמינה שהילדות שלי הן טובות לב, חכמות, אכפתיות, ו….שטוב לי איתן. לא תמיד הכל הולך חלק – להן או לי (וזה בלשון מועטה), אני נותנת ליום-יומיים לעבור, ושוב אני אופטימית.

בטווח הרחוק, אני רואה שהאופטימיות משתלמת, והן גדלות להיות "הטוב" שאני רואה בהן.

ויטלי בוצ'אצקי, בספרו הנפלא "איך לגדל ילדים מאושרים" מתייחס לנושא האופטימיות (יותר נכון – "פסימיות" 🙂 ):

ילדים לומדים להיות פסימיים על ידי חיקוי מודל כלשהו, ובעקבות התבוננות בסביבתם. למשל, אם ההורה נוטה להיות חרדתי ושלילי, הילדים לומדים להיות כמוהו, גם אם לא במודע. ……. ילדים פסימיים "מחכים" לתגובה שתגיע ותוכיח להם שהם צודקים בצורת החשיבה הפסימית שלהם, וכך הם גדלים להיות מבוגרים פסימיים. לטובת ילדכם, נסו להיות שליליים פחות. …ילדים פסימיים זקוקים לתמיכה רבה, לעידוד, להקשבה, לחיבוק, ,למגע, לאהבה, ולפעמים גם לסליחה מצד ההורים כאשר הם טועים.

…..צרו אווירה טובה בבית, ממשו חלומות, הראו לילדים שהכל אפשרי, ושתמיד, אבל תמיד אפשר למצוא את הטוב שברע. אף על פי שזה לא פשוט – עם הזמן, המוח יתרגל למצוא את הצד החיובי שבדברים.

אז בואו נהיה אופטימיים!