פגישה ליד נחל ראש פינה
"תסתכלי למעלה. שם, על הגבעה, היה כפר ערבי ג'עוני (פירוש: רעב). הם באמת היו רעבים. היו להם יחסים טובים עם השכנים היהודים. בהתחלה, הם היו אלו שהזמינו אותם (את היהודים) לחיות לצידם. יהודים שבאו לחיות כאן, קראו לישוב החדש – גיא אוני (פירוש: מקור כוחי). זה בעצם הראש פינה של היום…..אבל עכשיו, יש שם (מפנה את הראש לכיוון "מעלה") רק בתים נטושים. ….ב-1947, היתה איזו מלחמת אזרחים קטנה – בין ערבים ויהודים. הערבים שלנו, שהושפעו מאוד מהסביבה ברחו ללבנון. …מאז הם שם. …בזמנו, הם אפילו אמרו לחבריהם היהודים, מראש פינה, לבוא לבתיהם שבכפר שנטשו, ולהתכבד ב"לבאנה" שהשאירו בעת הבריחה, כדי שלא יתקלקל. …אבל היו גם כאלו שבזמנו חילקו את הבתים שלנו בינהם." האשה שרק הכרתי ואפילו איני יודעת את שמה, סיימה לספר את הסיפור.
היה כנראה חשוב לה שאכיר אותו.
המשכנו לשבת עוד כדקה לצד הנחל ולהקשיב לפכפוכו. הנחל המשיך בזרימה שלו, כאילו המאורעות האלו לא היו קשורים אליו בכלל, וקרו בזמן אחר ובמקום אחר.
הוא זרם כאן "לפני" וימשיך לזרום כאן גם "אחרי".
האשה שסיפרה את הסיפור נראתה מבוגרת, כבת 70-60, אך ניתן היה להבחין בזה רק ממבט שני. במבט הראשון – כחושה למראה, ללא קמטים ומחייכת המון, היא נראתה כאשה צעירה דייה. דמיינתי בעיני רוחי, איך כל יום מחדש, היא עולה ויורדת במורדות הגבעה, לאורך נחל ראש פינה, סופגת את כל הטוב שלטבע יש להציע לה, וקמטי הפנים שלה מתיישרים מעצמם.
"הם לא ברחו ב-1948?", אני נחפזת לשאול אותה לפני שהיא תעלם לי כשם שהיא הופיע. "לא", היא עונה לי, "הרבה לא יודעים על המלחמה האזרחית הזאת, אבל היא הייתה", סיכמה האישה בנחישות ששמורה רק לתושבת ותיקה של המקום.
היהודים שאנשי הכפר ג'עוני "הזמינו לחיות לצידם", היו תושבי צפת. יהודים אלו לא הצליחו להקים באזור זה מושבה והם חזרו כשם שבאו. מאוחר יותר, הגיעו למקום החלוצים הרומנים, מתנועת "חובבי הציון". הם החליטו ליישב את המקום מחדש, נתנו לו שם חדש – ראש פינה ובעזרתו הנדיבה של אדמונד דה רוטשילד, הצליחו במשימה שלהם.
ראש פינה בשבילי….
ראש פינה בשבילי היא עיר של כבישים עתיקים, המרוצפים אבני גיר והמתאימים יותר למרכבות עם סוסים, מאשר למכוניות העוברות שם.
היא עיר של בתים המצופים באבני גיר ובזלת ומשומרים למשעי, בידי המקומיים.
היא עיר של עליות וירידות.
היא עיר של גלריות בהן מוצגים ציורים ועבודות חרס של האומנים המקומיים.
היא עיר של חנות שוקולד אחת קטנה ומטריפה – "שוקולטה" שמה.
… ועיר של נחל "ראש פינה" שזורם לאורכה ומוסיף לה נדבך אירופאי.
אך קודם כל ומעל לכל זאת עיר, שמסמלת עבורי את הצלחת העלייה הראשונה לישראל – אנשים צעירים, חלוצים, חובבי ציון (כשמם כן הם), שעלו מרומניה, הקימו את המושבה החקלאית "ראש פינה" ושלא כקודמיהם מצפת, הצליחו במשימה.
(התמונה של החלוצים היא מארכיון ראש פינה)
מקום לישון בו – הביקתה "פינה בלב"
הבקתה "פינה בלב" שבה בחרתי לחופשה שלנו היא גם חלק מהזכרון ההיסטורי של ראש פינה – בית שהוקם ע"י אחת ממשפחות החלוצים הרומנים, ממייסדי הראש פינה, מרוצף באבני גיר עתיקות, ובחצר שלו צומחים עצים בני 100- 200 שנה."הם פירקו את הבית הישן, בנו מחדש וריצפו באבנים העתיקות שמיועדות לשימור. …למי שחסר אבנים עתיקות משימור, חייב לקנות אותם ולרצף את קירות הבית בהם", סיפרה לי רותם, המארחת המקסימה של המקום.
זו הייתה חוויה מיוחדת במינה לשהות בצימר "פינה בלב".
השירות שקיבלנו מזמן ביצוע ההזמנה ועד ליציאה מהצימר היה מושלם.
היה כיף לקבל, בעת הכניסה לצימר, את בקבוק היין הלבן, העוגיות, הבונבוניירות, הפירות והיוגורטים.
היה כיף לטבול בג'קוזי מוקף העצים שבמרפסת וכשנמאס, לרדת לגינה, ולהשתכשך בבריכה הטבעית שבמקום.
החצר של מתחם הצימרים מלאה, גם היא, בפינות מנוחה ורביצה, ונראה שקובי, בעל המקום, השקיע הרבה מחשבה בתכנון שלה.
בחצר יש גם סאונה יבשה שעובדת מצוין.
הבריכה, דרך אגב, מחוממת ל-37°. "תבואו בחורף – זאת חווי מיוחדת לשבת בבריכה או ג'קוזי חמים כשבחוץ קר", הפצירה בנו רותם, המארחת, תוך שיחת ההתפעלות שלנו מהמקום.
ארוחת הבוקר הייתה מגוונת וטעימה. אפשר גם לקבל לחמניה וקורנפלקס ללא גלוטן.
הארוחה הוגשה בכלים מחרס שהכינה בת הזוג של קובי, בעל המקום. אהבתי כל כך את התחושה שנלוות לאכילה בכלי חרס, שהחלטתי לרכוש כמה לעצמי. קניתי שתי כוסות וצלחת (יש תצוגה של "כלים למכירה" במקום).
היום, כשאני משתמשת בהם, אני מרגישה שהבאתי חלק מאותה החופשה הנפלאה איתי הביתה.
נחל "ראש פינה"
שמנו בוויז "בית העלמין ראש פינה", הגענו לחניה מסודרת ולידה כניסה לשמורה.
זה היה מוזר להגיע לכניסה לבית הקברות בעת החופשה, אבל ברגע שירדנו מהאוטו ושמענו את פכפוך הנחל, הזורם לצידו של הכביש, שכחנו לגמרי את "הנקודה בוייז".
נחל ראש פינה יורד מצפת לראש פינה ולכל אורכו יש מסלולים מסודרים שאפשר לטייל בהם. כנראה שהעונה היותר יפה לבקר כאן היא אביב כשהכל פורח.
השמורה מפורסמת גם בעצי השקדיה שלה שפורחות באביב וכנראה יוצרות כאן מראה בלתי נשכח בלובן שלהן.
אנחנו הגענו לכאן בקיץ, ולכן רוב הצמחייה הייתה יבשה, אך עדיין סביב הנחל, ולכל אורכו, הייתה צמחיית נחלים עשירה ביותר.
לאחר הליכה של כחמש דקות משער השמורה, הגענו לבריכת שכשוך קטנה שנבנתה לזכרו של הבחור הצעיר, ששמו אורן, שהיה תושב המקום ונפטר בעת הטיול בדרום.
"הוא עשה מסלול בחום כבד – היו לו מים וכובע וכל מה שצריך כדי לצלוח את המסלול בבטחה, אך הגוף לא היה ארוך לחום הכבד ששרר אז בחוץ.
כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לבוא יום קודם ולעשות חלק מהמסלול כדי להרגיל את הגוף לחום הכבד. הוא לא עשה זאת וקיבל מכת חום ומת."
במקום זה פגשתי את האשה המסתורית, הצעירה ברוחה, שסיפרה לי, מלבד הסיפור על כפר ג'עוני, גם את הסיפור הזה, על הבחור ששמו אורן.
היה לה חשוב לספר אותו.
מצפה "נמרוד"
מצפה נמרוד הוקם לזכר הלוחם נמרוד שגב, שנפל במלחמת הלבנון השניה.
עלינו למצפה לעת שקיעה. הנוף הפסטורלי שנשקף משם נותן הרגשה של חזרה לימי התנ"ך. במקום יש שלט המסביר על הנקודות השונות בנוף שנגלה לעיננו ויש גם מכונה, שבלחיצת כפתור, מספרת את קורות חייו הקצרים של נמרוד.
זהו מקום מרגש ויפה גם יחד.
ראש פינה העתיקה – בית דר' מר
פרופסור גדעון מר היה יהודי ליטאי, שעזב את לימודי הרפואה באוניברסיטת היילדרברג כדי להגשים חלום ולעלות לארץ ישראל.
הוא עבד בארץ ישראל כפועל במושבות שהוקמו, לחם במלחמת העולם הראשונה בגדוד עברי, השלים את לימודי הרפואה שלו בצרפת ונשלח בידי הבריטים לראש פינה, לשמש כ"מפקח ראשי למכון מחקר במלריה". אלו רק חלק מקורות חייו העשירים.
מר הגיע לראש פינה והקים את המעבדה שלו בבית של פקידי הברון רוטשילד. הוא חקר את נושא המלריה שבין היתר, מנעה את ההתיישבות בארץ.
מאמריו בנושא מלריה נקראו וצוטטו ברחבי העולם והוא נחשב לאחד המומחים בתחום. הוא, בין היתר, הביא לארץ DDT, חומר המשמש להדברת יתושי אנופלס, מפיצי המלריה.
הוא הצליח להביא לשליטה על מחלת המלריה בארץ ישראל.
בביתו של פרופסור גדעון מר מוקרן סרט על תולדות ראש פינה ואפשר לבקר במוזיאון קטן.
ראש פינה העתיקה – חנות "שוקולדה"
כבר בירידה לחנות שוקולדה, תוכלו לנחש שזאת לא תהיה "עוד חנות סתמית" – השלט מעץ, המדרגות העתיקות והגרניום שבדרך יבשרו לכם שהגעתם למקום שיודע להעריך את השוקולד.
אתם לא תתאכזבו. הויטרינה של המקום מלאה בסוגי שוקולדים שונים ומפתים. כאן תמצאו שוקולדים עם מילויים כמו: פסיפלורה, קפוצינו, אספרסו, דובדבן אמרנה, מרשמלו, קוניאק, ויסקי ו.."מה לא". השוקולד הוא איכותי ביותר.
אני יכולה להמליץ לכם על שוקולד בצורת קיפוד עם מילוי וניל ושוקולד אספרסו.
המוכר ידע להגיד לי בדיוק אילו סוגי שוקולדים מכילים גלוטן ואילו לא מכילים. הרוב לא מכיל.
פעילויות נוספות שלא הספקנו
גן הברון -זהו פארק שהוקם מכספו של הברון רוטשילד, עבור פקידי הברון.
משחק הרפתקאות בשטח – משחק הולוגרמות היסטוריות המיועד לילדים ומבוגרים. תושבת ראש פינה המליצה לי עליו, אמרה שהוא מתקיים בשטח מוצל, אך לא הספקנו לשחק בו. תוכלו לקרוא עליו כאן.
סדנת רדיו בהזמנה מראש – 052-6789146 חן בק
סדנת קליעת סלים בהזמנה מראש – 052-8948395 ענת שפירא
סדנאות קדרות – בעיר העתיקה יש הרבה חנויות קדרות שהמוכרים שלהם מעבירים סדנאות קדרות בהזמנה מראש.
חוות ומסעדת בת יער – מתחם עם מסעדת בשרים וחוות סוסים שנמצא בישוב עמוקה, מוקף ביער בירייה (יער טבעי!). במקום יש גם פארק חבלים (לא פעיל בקורונה) ופינת חי קטנה של ארנבים ושרקנים.
ראש פינה עם הילדים
ראש פינה מתפרסת על גבעה וזה אומר שלכל מקום שתרצו להגיע אליו, צריך לרדת או לעלות. ובכל זאת, לא הייתי מוותרת על חווית הביקור בה עם הילדים.
אנחנו עקפנו את הקושי הזה בכך שפשוט נסענו לכל מקום באוטו. גם אם מקום היעד היה חמש דקות הליכה ברגל, אנחנו נסענו לשם, חנינו וטיילנו רק שם.
ילדים גדולים יכולים לטייל בראש פינה ללא בעיה, גם ברגל.
המקום פחות מומלץ לטיול עם עגלות בגלל הכבישים מרוצפי האבנים, והמדרגות.
חלק מההצלחה שלנו לטיול בראש פינה עם הילדים, אני מייחסת לבחירת הצימר הנכונה. הצימר היה מפנק עם חצר גדולה, בריכה וג'קוזי, והילדים לא הרגישו שום צורך לצאת מהמתחם שלו.
כשבכל זאת יצאנו, הם התעניינו בביתו של פרופסור מר, באביזרי המחקר שלו ובמחלת המלריה שהוא ניסה להכחיד.
הסליק של הנשק שהיה בביתו הרשים אף את בתי המתבגרת.
זאת הייתה ההזדמנות שלנו, ההורים, ללמד קצת היסטוריה את הילדים.
בנוסף, הן אכלו בשימחה את השוקולדים מ"שוקולטה" ובעיקר יצאו מרוצים מהטיול.
אפשר לשלב את הטיול בראש פינה עם שמורות טבע בסביבה. אנחנו ביקרנו בתל דן.
כשעזבנו באוטו את ראש פינה, ביקשתי מהבנות שלי לזכור רק דבר אחת – "אתם חייתם בבית שבנו חלוצי העלייה הראשונה מרומניה, שהקימו את ראש פינה. הם עבדו קשה כדי להקים את המושבה ואנחנו קוצרים היום את הפירות".
ayalona.com 