ביקור בשמורת הטבע "נחל מערות" (מערות האדם הקדמון)

מאז שהעברתי לבנות שלי את השיעור המונטסורי השלישי על התפתחות האדם (ראו כאן), זה אך התבקש שאקח אותן לביקור ב"הדבר האמיתי", והוא – שמורת הטבע הפרהיסטורית "נחל המערות" שבכרמל.

כדי להכין את הבנות קצת לביקור, שלפתי שוב את הפאזל "אבולוציית בני האדם" ואת הבובות של חברת הספארי, וסיפרתי להן שהן הולכות לראות את המקום "איפה שגרו הבני האדם הקדמונים" – הומו ארקטוס, נאנדרטלי והומו סאפיאנס. שיחקנו שוב בפאזל.

שמורת הטבע "נחל המערות" הוכרזה ע"י Unesco כאתר המורשת העולמית. המערות קיבלו את התואר המכובד הזה בזכות העובדה שהאנשים הקדמונים חיו בהן במשך כחצי מליון שנה. רצף השנים הארוך הזה הוא מאוד מיוחד ואין דומה לו במערות אחרות בעולם.

היחודיות הנוספת של השמורה היא בכך שהתקיימו בה שתי אוכלוסיות האדם במקביל – אוכלוסיית בני האדם הנאנדרטלי ואוכלוסיית הבן אדם המודרני (הומו ספיאנס). בעצם, האדם הנאנדרטלי, שמוצאו באירופה, פגש כאן, ברכס הכרמל, את האדם ההומו ספיאנס, שמוצאו באפריקה! וזה קרה בערך בתקופה שבין 250 אלף שנה ועד 50 אלף שנה לפני זמננו.

ואם נחזור עוד אחורה בזמן, 500 אלף שנה לפני זמננו, במערות אלו חיה אוכלוסיית האדם הזקוף – הומו ארקטוס.

כבר כשהתקרבנו להר הכרמל במכונית, וזיהינו את המערות במבטינו המופנה מעלה, לא הצלחנו לעצור את ההתפעלות מהם. זה היה מחזה מרשים – המערות הענקיות "פערו את פיהם" לעברנו כאילו מזמינות להיכנס לתוכן. …ו-"כן!" אפשר היה לא רק להיסתכל עליהן, אלה גם להיכנס לתוכן! סוף סוף!

כילדה קטנה והרפתקנית, תמיד חלמתי להיכנס למערות שבהרים, אך בכל פעם כשעברתי לידן בנסיעה במכונית, רק ליוויתי אותן במבטי החולם וחשבתי ש"יום אחד עוד אטפס על ההר ואבדוק מה יש שם בתוך המערה הזאת".

ופתאום זה היה אפשרי.

"אולי נוכל למצוא שם עצמות של הבן אדם הקדמון?", "אין, אין! בטוח יש שם אוצר חבוי. רק צריך להיכנס ולחפור עמוק עמוק בתוך האדמה!", המחשבות הילדותיות האלו המשיכו להתרוצץ במוחי כשהסתכלתי על המערות שלמעלה, … עד שהגענו סוף סוף לחניה.

טוב, חייבים לציין שנאיביות ככל שיהיו, היה במחשבות שלי שמץ של אמת. חוקרים "אמיתיים" כבר חפרו במערות האלו, ומצאו שם שלד של אשה נאנדרטלית ו-80(!) שלדים של הומו סאפיאנס. כמו כן, הם גילו, באותן המערות, ממצאים המעידים על חייהם של בני האדם הקדמון, כמו חרוזים מקונכיות, כלי צור וכלים מעצמות של איילים. …אוצר עם מטבעות של זהב לא היה שם (חלום ילדות שלא התגשם), ועדיין, אלו גם גילויים מרשימים מאוד!

בכניסה, כרגיל, עברנו דרך חנות המזכרות של הרשות, שבשנים האחרונות הפכה להיות יותר ויותר מעניינת. מלבד גלידות, חטיפים וקפה, אפשר היה לקנות בה ספרים, משחקים וצעצועים מפתחים לילדים. אנחנו קנינו, בסוף הביקור, ספר נחמד, למזכרת, "בקר טוב אדם קדמון" של עפרה גורי רימון.

בקירבת המקום היו שולחנות פיקניק, שאפשר היה להתרווח בהם ולנוח קצת בצל.

בשמורה יש מספר מסלולים. אנחנו בחרנו להתחיל במסלול עוקף המערות (במפה – "נחל המערות"), בו ניתן לבקר במערות עצמן ולראות את הסרט האור קולי על האנשים הקדמונים.

כבר כשהתחלנו לעלות, בדרך אל המערות, והתקרבנו למצוק, ראינו שהמרקם שלו שונה לגמרי מהמרקם של הר "רגיל". קראנו קצת בשלטים שבדרך, ואז התברר לנו, שכל המצוק הזה הוא בעצם שונית מאובנת! היא נוצרה כמאה מליון שנה לפני! ובכלל, פעם היה פה ים! (דרך אגב, בגלל זה לא מוצאים בישראל מאובנים של דינוזאורים – כי פשוט בתקופתם היה כאן ים. זאת לעומת מדבר סהרה שבמצרים, הקרובה יחסית אלינו, בו מוצאים הרבה מאובנים של דינוזאורים).

השונית הייתה מורכבת בעיקר מרודיסטים. אלו הן צדפות נכחדות, שהתקיימו בתקופת היורה, תקופת "הדינוזאורים המעופפים". מאוחר יותר, הצלחנו למצוא ולגעת במאובנים של הצדפות האלו.

כדי לקשור את המצאות הרודיסטים לציר הזמן שלמדנו בשיעור המונטסורי השני, הסברתי לבנות שלי שהצדפות האלו נכחדו עם הדינוזאורים, בהכחדה הגדולה שהייתה בסוף תקופת המזוזאיקון.

להלן תזכורת התקופות, בסדר העולה (מהווצרות החיים על פני כדור הארץ, דרך הדינוזאורים ועד לבן אדם הקדמון): פלאוזואיקון,  מזוזואיקון (טריאס, יורה, קרטיקון), קנוזאיקון. לפרטים, ראו את הסיפור על התקופות כאן.

זאת גם הזדמנות לציין שהחוקרים מגלים את הגיל של המאובנים או של השלדים שהם מוצאים לפי כמות האיזוטופ של הפחמן שנמצא בתוכם. ברגע שהיצור מת ולא נושם, כמות הפחמן בו מתחילה לרדת בקצב קבוע וידוע, וכך החוקרים יודעים לשער את גילו.

כשעלינו למערת התנור, המערה הראשונה במסלול שלנו, הגענו ישירות לתצפית נוף מהפנטת לעבר ישובי חוף הכרמל וים התיכון.

אומנם מערת התנור, הסמוכה לתצפית, הייתה מאוד מעניינת, והמידע בה הונגש בצורה נפלאה וברורה לקהל המבקרים (ריתקה אותנו במיוחד העובדה שבתקופת הקדמונים, הים הגיע עד לפתח המערה), אך הבנות חשו אכזבה שלא יכלו לטפס ולהיכנס אל תוך המערה.

המשכנו למערת הגמל, בה הייתה תצוגה שהמחישה את חיי היום יום של הבן אדם הקדמון בתקופה שהחל מ- 100 אלף שנה לפני זמננו. בתקופה זו האנשים חיו בקבוצות של 20-50 נפשות ועסקו בציד של יחמורים וצבאים. במערות שבמקום אף נמצאו עצמות של היפופוטם ומינים נכחדים של גמל וקרנף.

המשכנו למערה הבאה. …צהלות של שמחה! סוף סוף אפשר להיכנס!

זאת הייתה בהחלט "מערת ההפתעות".

המערה הזאת הייתה ארוכה במיוחד ומוארת באמצעות אורות צבעוניים לכל אורכה. כבר בכניסה שמענו קולות מוזרים הבוקעים ממנה. פרוזדור ארוך עם שביל העשוי לוחות עץ, הוביל אותנו פנימה. הרגשנו קצת כמו ללכת בתוך האגדה … עוד שניה ומישהו מיצורים המוזרים (שתמיד ישנם באגדות) יקום כאן לתחיה ויופיע לפנינו. אך זאת הייתה רק הרגשה. בסוף הפרוזדור גילינו את האמת, שהקולות "בוקעים" מהסרט האור קולי שהוקרן שם.

התמקמנו על הספסלים כדי לראות את הסרט. המערה שבה לחיים. אפשר היה לשמוע את הצלילים של הצעדים של האנשים הקדמונים. ראינו איך הם יצרו את הכלים שלהם, צדו, ילדו, ואכלו. תוך כדי הרגשנו את הקרירות של המקום, ששמרה עליהם מפני נזקי מזג האוויר שבחוץ. ראינו גם איך הם עזבו את המערה בעונת הנדידה.

אנחנו ממש "נסענו" אחורה בזמן. לילדים זה היה אף טיפה מפחיד.

לאחר שסיימנו את הטיול במערות, עשינו מסלול קצר נוסף שנקרא "שביל הרגליים היחפות" .המסלול היה נחמד. אפשר להתייחס אליו כאל "פינת המשחקים לילדים".

אנחנו ישבנו בצל העץ, על שולחן הפיקניק שליד, והילדים שיחקו על השביל.

הגיע הזמן לעזוב את השמורה.

אכלנו גלידה.

עם כוחות מחודשים נסענו לקיבוץ "עין כרמל" כדי לטייל בגן הפסלים "בזלטון". את כל הפסלים שבגן יצר האומן דגן שקלובסקי.

מצד אחד, הפסלים היו מאוד מרשימים, גם ביופיים, וגם בגודלם, אבל מצד שני, המקום לא היה מספיק מטופח. כנראה שאנשי הקיבוץ "עובדים על הבעיה", כי ראיתי, בסמוך למתחם בו פזורים הפסלים, רחבה יפה שנמצאת בבנייה. באמת מגיע לפסלים היפהפיים האלו מקום יותר מכובד מזה הקיים היום.

אנחנו עדיין נהננו שם. בזמן שהילדים טיפסו על הפסלים, אנחנו הסתובבנו בין הפסלים וגילינו פרטים מעניינים עליהם.

"האם זאת מדוזה כרותת ראש?! …שהנחש שלה בולע", "רגע, את מי הוא בעצם בולע ?!"…. "OMG, הוא בולע בן אדם!"

בדרך חזרה עצרנו לאכול כנאפה ב"מלך הכנאפה" שמול הכפר "פרדייס" (הפעם הצליאקית שלנו לא הצטרפה אלינו לטיול). הכנאפה היה זול וטעים.

חזרנו עייפים, אך מרוצים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s