ערב אחד, ישבנו ליד השולחן עם חברים. בלי להגיד מילה, תמר שליֿ, אז בת 3.5 בערך, הרגישה, כנראה, צמאה, קמה מהשולחן, לקחה את הדרגש שבמטבח, קירבה אותו למתקן מי עדן, שלפה, מבין הכוסות שעומדים לידו, את הכוס עם הציור שלה ומזגה לעצמה את המים. האורח שלנו עקב אחריה במבט מלא התפאלות, ובסוף הכריז: ״יפהה! תראו אותה, איזו עצמאית!״

בתהליך זה, הכביכול "פשוט", של ״מזיגת מים לעצמה״, תמר הדגימה את העקרונות של החינוך המונטסורי. היא נתקלה בבעיה – צמאון. כילדה שחונכה להיות עצמאית, המוח שלה פעל למציאת הפתרון עפ״י תבנית הידוע מראש, והיא עשתה את כל הפעולות בדרך למטרה – לקחה את הדרגש, קירבה אותו, בחרה את הכוס שלה ומזגה את המים.

אלו הן פעולות שלימדנו אותה לעשות.

קנינו גם את הדרגש כדי שתוכל להגיע למתקן מים שעומד על השיש.

בסוף היא גם שתתה את המים.

בכל התהליך הזה היא הייתה מרוכזת והפעילות המוחית שלה הייתה בשיאה.

* * *

לפי שיטת מונטסורי, ילד עצמאי, שמסוגל להתרכז בעבודה שלו, הוא גם ילד מאושר מעצמו. תמר שתתה את המים ורוותה את צמאונה. אין עבורה סיפוק גדול יותר מלהרגיש שהיא השיגה לבד את המטרה.

העצמאות של הילד הוא בסיס להתפתחות תכונות טובות נוספות. לדוגמא, כילדה עצמאית, תמר תגדל להיות ילדה בטוחה בעצמה וטובה יותר לחברים שלה.

היא גם תגדל להיות ילדה סקרנית, שמתעניינת בסביבה שלה.

אז איך גורמים לילד להתרכז ולהיות עצמאי?

תפקיד של ההורה בתהליך הלמידה של הילד הוא קודם כל לסמוך עליו, לראות אותו כישות עצמאית ואינטליגנטית, וגם להדריך אותו לעבר עצמאותו.

ההורה צריך רק לעקוב אחרי הילד, ולעזור לו כשזה מבקש ממנו או כשצריך את הדרכתו.

בנוסף, ההורה אחראי להכין לו את הסביבה הנכונה.

הסביבה של הילד צריכה להיות מסודרת, מותאמת אליו, מאתגרת את המחשבה שלו ומתאימה לתקופות הרגישות שלו.

להלן הסבר לנקודות חשובות בסידור הסביבה של הילד:

• סביבה מותאמת – לסידור מונטסורי יש חוקים משלו (שאני לא אפרט כאן), אבל קודם כל – הבית צריך להיות מותאם לילד. כדי לסדר את הבית כך, תדמיינו לעצמכם שאתם הילד הקטן שלכם ותעברו בבית, מחדר לחדר, תוך שאתם שואלים את עצמכם – האם אתם יכולים לשלוף בגדים ולהתלבש לבד, האם אתם יכולים לצחצח את השיניים לבד, להוריד את המגבת ולנגב את הידיים, לנקות את הלכלוך אם משהו נשפך, לשלוף את הספר כדי לקרוא או לעיין בו, לתלות את המעיל לבד. תעשו שינויים הכרחייים כדי שהילד יוכל לעשות את כל הפעולות האלו לבד.
• סדר ואסטתיות – ילד לא יכול להיות מרוכז בבלגאן. המשחקים צריכים להיות מסודרים ומונגשים בצורה נכונה (כתבתי על זה קצת כאן, אבל אפשר לראות המון תמונות באינטרנט לסידור מונטסורי -montessori home organization). בפאזלים, לדוגמא, לא צריכים להיות חסרים חלקים. חדרי ״משחקים״ זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לריכוז של הילד.
• משחקים מותאמים לתקופות הרגישות שלו – תוכלו לקרוא על תקופות הרגישות כאן. חשוב לעקוב אחר תקופות רגישות של הילד ולשים, על המדפים בבית, משחקים שמתאימים לתחומי העיניין שלו ושמאתגרים את המחשבה שלו. אם אבחנתם נכון את תקופת הרגישות בה הילד נמצא, הילד יתעניין במשחק שהצבתם על המדף. ילד שמתעניין הוא ילד שמרוכז. אם הוא לא מתעניין, כדאי לפנות את המשחק, ולחכות לתקופה המתאימה. המשחקים צריכים להיות מונגשים בגובה העיניים שלו, במרווחים בינהם ולא ליצור עומס ויזואלי. חשוב לציין, דר' מריה מונטסורי תכננה משחקים עבור ילדים בגן שלה – אלו הם משחקים מאוד מדויקים בתכנון שלהם, לכל משחק יש מטרה אחת מוגדרת בלבד והם פשוטים ומדויקים ויזואלית. יש חברות, כמו Nienhuis, שמייצרת ומוכרת צעצועים מונטסוריים תקניים. אפשר למצוא אותם גם amazon או alibaba. אלו הם מוצרים יקרים, אך שווים.

מה מפריע לריכוז?

מחמאות

אם המחמאות האלו באות באמצע תהליך חשיבה – הן רק מפריעות לילד להתרכז. זאת גם הסיבה לכך שרוב האביזרים בגנים המונטסוריים בנויים כך שהילד יכול לעשות בקרת טעות לבד. הוא עובד באופן עצמאי ויודע לבד אם השיג את המטרה. לדוגמא, בפאזל של מדינות, הוא יודע לבד מה המיקום הנכון של החלק של אפריקה. אירופה פשוט לא תכנס לתוך החור המיועד לאפריקה. כשהחלק של אפריקה יכנס למקום המיועד לו, הוא יבין שהצליח. ״הכל הכבוד״ שלכם, במקרה זה, אינו הכרחי ורק יוציא אותו מהריכוז שלו ויפריע להמשך הפעילות.

רצון שלנו לעזור

אם הילד, לדוגמא, הגיע לשולחן בו אין כיסא. הוא צריך להתרכז ולהפעיל תהליך חשיבה הבא – "בשולחן אין כיסא, צריך להביא, למצוא איפה יש כיסא ולהביא אותו". ברגע שמבוגר מתערב בתהליך החשיבה שלו כדי לעזור לו, הוא בעצם קוטע את המחשבה של הילד ומוציא אותו מהריכוז. ואם לקחת את זה ״צעד אחד קדימה״ – ברגע שהמבוגר מתערב, תהליך פיתוח קשרים במוח לא קורה.

זלזול בפעילות שהילד בחר

לפי שיטת מונטסורי, לא מפריעים לילד בפעילות שהוא בחר בה ובה הוא מרוכז. זה לא משנה איזו פעילות זו, כל עוד הוא עובד בה בריכוז. בזמן זה, הפעילות המוחית שלו בשיאה והוא מתפתח. צריך לתת לו גם את הזמן הדרוש כדי לסיים את הפעילות לשביעות רצונו.

כשעכבתי אחר בתי, תמר, עסוקה בפעילויות כגון אלו, ראיתי שפעילויות האלו לוקחות הרבה זמן, ושאם לא מפריעים לה בהן, הזמן שהן לוקחות יכול להגיע עד לבין חצי שעה לארבעים דקות.

זה יכול לקרות כשהיא רצה בפארק, מדלגת מעל האבנים, מחזיקה מקל ביד ומדמיינת לעצמה שהיא "x" או בבית, כשהיא מחזיקה נחש ביד, עוברת איתו ממקום למקום ומשמיעה צלילי "ססססס". היא משחקת בריכוז מלא ואנו לא מפריעים לה. (ומספיק להגיד מילה באמצע בכדי להוציא אותה מהריכוז הזה ושהיא תסיים לגמרי את המשחק)

חשיבות החושים בפיתוח המוח של הילד

דר' מריה מונטסורי הייתה קודם כל מדענית.

דרך המחקרים שהיא עשתה, היא שמה לב שהילדים לומדים יותר טוב דרך משחקים, באמצעות הידיים.

כל האביזרים שהיא תכננה ומשתמשים בהם גם היום, בגנים ובבתי ספר מונטסוריים, נועדו לעורר את הסקרנות הטבעית של הילד, לעודד אותו לגעת בהם, לחקור אותם ובעצם, להתרכז בהם.

היום כבר יודעים שידיים הם אמצעי קלט חושי, דרכו מועבר מידע למוח שלנו. כשהילד מרוכז ועובד עם הידיים שלו, הוא מפתח מפות חושיות מוטוריות במוח. העבודה שלו גם תורמת להתפתחות קליפת המוח הקדם מצחית.

לסיכום

בסופו של דבר, אם נשתמש בעקרונות של דר' מריה מונטסורי לגידול הילד שלנו, הוא יגדל להיות מבוגר "חושב" ומאושר.

ומי זה מבוגר "חושב"? זהו מבוגר שמסוגל להסתכל מסביבו, להסיק מסקנות, לקבל החלטות בצורה עצמאית, ואם צריך, גם להביא אותן לידי ביצוע.

נ.ב

ואם כבר מדברים על העצמאות של הילד, קיבלתי פעם טיפ מדהים מהחברה שלי ומעבירה אותו הלאה: "כשילד בא אליכם עם בעיה, קודם תשאלו אותו – איך אתה חושב שצריך לפתור אותה." אני בטוחה שתופתעו מהתשובות של הילד.