התאמצתי…שיניתי…רזיתי
אני יוצאת מהקאנטרי עם תמר, הפעוטה שלי על הידיים, מלאת גאווה עצמית ועם חיוך על הפנים. אשה, עוברת אורח, שנכנסת איתי למעלית מחייכת אל הילדה ואומרת במבטא צרפתי כבד (אני אוהבת צרפתית…): "העיקר זה שמחה שבלב, נכון?!" תמר ואני מחייכות אליה בחזרה ואני חושבת לעצמי – "כמה שהיא צודקת", ומוסיפה, גם לעצמי: "אבל לא רק … גם המאמץ שקודם לשמחה שבלב, חשוב לא פחות". זמן … להמשיך לקרוא התאמצתי…שיניתי…רזיתי
