לא נעים להודות, אבל רק לפני כשבוע שבועיים הוצאתי את הספר "דירה להשכיר" מבוידעם הספרים שיש לי בבית, … ותמר כבר בת חמש ("וחצי", היא הייתה מתקנת אותי עכשיו). זהו ספר מפורק למחצה, שידע ימים טובים יותר אצל הבת דודה שלי, שהעבירה לי אותו בקופסא עם שאר הספרים המופלאים, עליהם גידלה את הילדים שלה.

איך יכלתי לגדל את הילדה שלי, מבלי להקריא לה, אפילו לא פעם אחת, את הסיפור הנפלא הזה?! אז נכון שבתי ראתה איפשהו הצגה עפ"י הספר. מישהו אולי הקריא לה גם את הסיפור. אבל עדיין, זה לא אותו הדבר כמו לשמוע את הסיפור הזה כל יום, שוב ושוב, לפני השינה, לחשוב עליו ולגלות כל פעם פרטים חדשים מתוכו.

מאז שמצאנו אותו, תמר, בתי, לא מפסיקה לבקש שאקריא לה אותו.

הסיפור מספר על מגדל בן חמש קומות, בו גרים תרנגלות, קוקיה, חתולה, וסנאית. העכבר, השכן הנוסף שלהם, עוזב את דירתו והיא מתפנה להשכרה. החיות שבאות לראות את הדירה להשכיר, לא אוהבות את שוכני הקבע בבניין ועוזבות מבלי לשכור את הדירה. הנמלה החרוצה לא אוהבת את התרנגלות העצלה, הארנבת מסרבת לחיות עם הקוקייה שהפקירה את הבנים שלה וכן הלאה, עד שמגיעה היונה (אם תרצו, יונת השלום), שמוצאת טוב בכל דייר ודייר, אוהבת את כולם ומסכימה לחיות איתם באותו הבניין.

הלכה הנמלה, באה הארנבת.
חיש מהר עולה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבה, מסבירים לה פנים:
- הנאים החדרים בעיניך?
- נאים.
- הנאה המטבח בעיניך?
- נאה.
- הנאה המסדרון בעיניך?
- נאה.
- אם-כן, שבי איתנו, הארנבת!
- לא, לא אשב.
- למה?
- השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות, עם קוקיה מפקירה הבנים? כל בניה גדלו בקנים זרים.... .

הספר מסתיים כשהוא מציג את ראיית העולם הטובה של היונה:

התרנגלת - טבת כרבלת,
הקוקיה - יפהפיה,
החתולה - כל כך נקיה,
והסנאית בעלת אגוזים,יודעת לחיות חיים עליזים.
רואה אני, כי נוכל לחיות ביחד
בחברה טובה, בשלום ובנחת.

איזה יופי של מוסר השכל – לקבל את האחר, לראות תמיד את הצד הטוב שבדברים – כל אותם הדברים שאני מנסה להנחיל לילדיי.

ההפתעות שמצאתי בסוף הספר

קראנו את הסיפור "דירה להשכיר" בהנאה רבה ומה גדולה הייתה הפתעתי (ככה זה כשאת לא מסתכלת בעיון על כריכת הספר) כשגיליתי, ישר אחרי הסיפור "דירה להשכיר" את הסיפור "כך ולא כך!" של קורניי צ'וקובסקי, סופר רוסי מפורסם מאוד!

הרגשתי כאילו זכיתי בפרס!

את האמת, מלבד הרגשת הזכייה, הרגשתי גם סוג של עלבון עבור קורניי צ'וקובסקי. האם לגדול הדור מגיע להיות תקוע באמצע הספר מבלי שבעטיפה צויין השם שלו?! אני חושבת שבשביל סיפור כזה – שמספר על אבא, בעל חוש הומור מצוין, שמצייר לילדה שלו "את כל מה שהיא רוצה", מגיע ספר משל עצמו.

אמרה ענת: אבא, ציר לי תמונה. שיהיה שם כלב ומלונה. ועוד ציר לי, שיהיה שם גם דוד נחמד מאוד עם שפם."
ואבא מיד עפרון לקח. וציר תמונה לענת. הנה כך:
(תמונה)
"אוי!", אמרה ענתי, "איזו תמונה! כל כך כל כך לא נכונה! האם כלבים קוראים עיתונים? האם דודים יושבים במלונה? בלבלת הכל. בבקשה ציר לי תמונה נכונה, חדשה!"

"די דיינו", כך חשבתי לעצמי כשסיימתי להקריא את הסיפור של צ'וקובסקי וגיליתי להפתעתי סיפור נוסף שבא אחריו: "מעשה בשלשה אגוזים". הסיפור לא פחות נפלא מהסיפור הקודם, גם הוא מנסה ללמד את הילד שכל כך פשוט להיות מאושר.

לסיכום, אני רוצה להמליץ לכם שלא להתפשר על הצגות, הקראות בספריות עירוניות ולקנות את הספר "דירה להשכיר" הביתה. אני בטוחה שאתם וילדכם תהנו ממנו.

אפשר לרכוש את הספר בסטימצקי.