אני אוהבת את ההורים שלי.

רק כשגדלתי והפכתי הורה בעצמי, הבנתי כמה קשה היה לאמא שלי לקחת אותי ואת אחותי לסקי – ללמד ולא לוותר – הרי קל יותר "להשאיר את הילדות בבית" (אז לא הייתה לנו אפשרות לשלם על בתי ספר לסקי), כמה קשה היה לה ללמד את אחותי לקרוא ולכתוב ברוסית בגיל חמש, "כמה אהבה היה צריך" כדי לקחת אותנו לעשות איתה התעמלות או להסביר על אוכל בריא כשישבנו לאכול ליד השולחן, כמה קשה היה לה לטגן בלינצ'ס קישואים/תפוח אדמה/גבינה במקום להציע לנו חביתה בערב, אחרי העבודה. היא גם היוותה דוגמא אישית בנתינה האינסופית שלה ובדברים נוספים שעשתה.

…. אך את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש דווקא לאבא שלי.

---

לפני כמה ימים ראיתי את התוכנית "כלכליסט" בה הופיע מיכל דליות. היא עמדה באמצע הקניון ומולה – נציגים של שלושה דורות – סבתא, אמא ושתי בנותיה. היא שאלה את הבנות: "האם אתן עוזרות לאמא בעבודות בית?"

הן ענו: "לא כל כך".

אחר כך מיכל דליות פנתה לסבתא: "האם הבנות שלך עזרו לך בעבודות בית?"

הסבתא ענתה: "כן, בטח"

…ואז היא פנתה לאמא: "…אז למה את לא מעבירה את הערכים שלימדו אותך בבית הלאה, לבנות שלך?"

…את האמת, התביישתי בשביל האשה הזאת. …ודווקא אצלי הבנות מנקות מדי פעם. … וקבוע מקפלות את הכביסה שלהן. הגדולה אף מכבסת קבוע את הבגדים שלה. (מאז גיל 12 בו החלו להתקבל תלונות על "האופן" שבו אני מכבסת. קניתי שק כביסה נוסף והעברתי את האחריות אליה).

ועדיין, השיחה הזאת גרמה לי לתהות – האם אני מעבירה את כל הערכים, שגדלתי עליהם, לילדות שלי.

… וחשבתי על אבא שלי …. מדי פעם הוא נהג להגיד לי משפטים שנחרטו אצלי בזכרון וממשיכים ללוות אותי לאורך כל החיים שלי. האם אני מעבירה אותם לילדיי?

אני מקווה שכן. אולי זה קורה בדרך אחרת, דרך השיחות שלי איתן ולא בצורת משפטים חדים כמו שלו.

היום אני יכולה להגיד ש"המשפטים" האלו הם אלו שסללו את הדרך לחיי ההורות והזוגיות המאושרים שלי. אני רוצה לקוות שגם לילדיי יקרו דברים טובים "בעקבותם".

… והנה המקבץ שהצלחתי לשלוף מהזכרון:

– אני: "אמרתי לה 1000 פעמים"

– אבא: "תגידי בפעם ה- 1001"

חלקתי את החדר עם אחותי היקרה. כשהיא הייתה מפזרת את הבגדים שלה על שולחני, הייתי מתעצבנת. המשפט נאמר לא פעם בקשר אליה. היום, דרך אגב, היא יותר מסודרת ממני.

והיום, כשאני אמא לנערה מתבגרת, אני מבינה עד כמה חשוב לחזור על הדברים שאני אומרת. החזרה הזאת היא "עצם" הצבת הגבולות לבתי. גם כשהיא לא מבצעת את הדברים שאני מבקשת בפעם ה- 1000, בפעם ה- 1001 השינוי המיוחל מגיע. ….ולפעמים, גם בפעם ה-1002.

" אל תמהרי להסיק מסקנות"

תרגום מרוסית: Не спеши с выводами

אבא שלי היה אומר את המשפט הזה בסיטואציות שונות בחיים שלי.

היום, אני לא ממהרת להסיק מסקנות לגבי שום דבר ולגבי אף אחד. …תמיד נותנת סיכוי ומחשבת דברים מחדש. המשפט של אבא שלי חרוט לי בזכרון גם כשאני כועסת על אנשים או מנתחת סיטואציות שאני נמצאת בהן. זהו אחד המסרים החשובים ביותר שאני מעבירה לילדים שלי – לא למהר לחשוב שמישהי "רעה" כי היא פגעה בה, לבקש סליחה כשצריך, ובכלל – לא לפעול לפי רגשות בלבד כי הן יכולות להטעות אותנו.

"אם את עושה משהו (מעשה טוב, לדוגמא) תעשי אותו עד הסוף וכמו שצריך"

תרגום מרוסית: Если делаеш хорошее дело, делай его до конца

פעם אני ואבא הקפצנו את אחד המכרים שלו הביתה. האיש הציע שנוריד אותו בדרך, קרוב לביתו. אבא שלי לא הסכים והקפיץ אותו עד הבית. אחר כך הוא אמר לי "אם את עושה "משהו", תעשי אותו עד הסוף". הפנמתי.

"…בדרך הטובה" – לפתור בעיות בדרך הטובה.

תרגום מרוסית: нужно по хорошему

במצבים הכי קשים שהיו לי בחיים …. – המשפט של אבא שלי עלה שוב ושוב וגרם לי לחפש פתרונות "בדרך הטובה", שהיא התבררה, חד משמעית – כהדרך הנכונה והמשתלמת ביותר. פתרון טוב הוא פתרון שטוב לשני הצדדים.

"לרצות לא מזיק לבריאות" (כשרציתי משהו שהוא לא הרשה)

תרגום מרוסית: Хотеть не вредно

…והייתי מוסיפה ואומרת "לרצות דווקא מועיל לבריאות". חשוב שיהיו לנו דברים שאנחנו עדיין לא השגנו, שאנחנו שואפים אליהם או רוצים לקבל ….. קהות חושים זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם – החוסר יכולת להתרגש מדברים.

"זה לא מזיק לשתוק לפעמים (ולחשוב)"

תרגום מרוסית: Не мешает иногда и помолчать

או בגירסה אחרת וישירה יותר:

"חשבת, אבל לא מספיק"

תרגום מרוסית: Мало подумала

– ….וכמה שהוא צדק. "לחשוב" זה תהליך פנימה. "לחשוב" זה תהליך שקורה ביננו לבין עצמנו. "לחשוב" זה איפוק לפני שמגיבים ולפעמים עדיף לא להגיב עד שלא חושבים יום- יומיים ….שבוע.

היום, אני "מאירה" לבנות שלי את הסיטואציות בהן הגיבו בלי לחשוב ומסבירה להן " איך היה יכול להיות אחרת, אם היו חושבות לפני שמגיבות…".

"היא ילדה טובה, מה קרה לך?" (כשהוא מחבק נכד שננזף ובוכה על מעשה קונדס שעשה)

הצבת עובדות בשטח – זה אבא שלי. תאמין טוב, יהיה טוב.