כבר הגענו לגיל בו אנו צריכים להפרד מספרים לפעוטות. אך לרגע תקפה אותנו נוסטלגיה קלה. בערב, לפני השינה, תמר רצה לארון הספרים והוציאה ממנו את הספר "הפרה של סבא יפת".

"קראת לי אותו כשהייתי קטנה!", היא הכריזה בשמחה תוך שהיא ממקדת את המבט שלה על העטיפה הצבעונית שלו. היה קצת מצחיק, ואפילו מוזר, לשמוע את המשפט הזה מילדה בת 4.

"חיות לפעוטות" הוא ספר מקסים, כתוב בחרוזים, מאוייר יפה ומעשיר מאוד את השפה של הילד.

"הפרה של סבא יפת

כל היום גועה ברפת

יש אצלי חלב, מו, מו

בואו, בואו, תטעמו"

או

"בחצר יש ארנבון,

וזנב לו כמו פונפון,

יש גם מחילות הרבה

שיוכל להתחבא."

כשאני מקריאה ספרים הכתובים בחרוזים, אני מדי פעם עוצרת לקראת סוף המשפט ונותנת לבתי להשלים אותו. כך היא לומדת ומתקדמת.

אפשר להוריד ספר דיגיטאלי כאן.

אפשר לנסות לקנות אותו כאן.

דווקא באתר של הוצאת כנרת, שהוציאה אותו, לא מצאתי אותו.